החלטתי לעשות מעשה אמיץ ללכת לבדי למסיבה, אם כי התוצאות עלולות להיות משפילות מעט, אבל - אין לדעת. יתכן וגם יהיה מרומם נפשות וגופות.
כל חברותי ומוכרי החליטו שלא בא להם על מסיבה הערב: מי בגלל דלקת גרון, מי בגלל שהיא עוברת דירה עוד שתי דקות ואין לה כוח, ומי בגלל שהוא עסוק בלמצוא זיון להלילה באינטרנט וממש לא בא לו לרקוד עם בניאדם נורמלים. אז, החלטתי לנסוע. על הזין שלי. יש סיכוי שכבר במגרש החניה אעשה אחורה פנה ו-ויברח ואשוב הביתה מבויישת וחפויית ראש, ויש סיכוי שזה יקרה אחרי חצי שעה של ריקודים, או אחרי אלוהים יודע מה שיהיה שם. יש גם סיכוי שיהיה נחמד. אני פתוחה לכל האפשרויות ואללה-הוא-אכבר.
בשתי המסיבות הקודמות שהייתי בהן פגשתי קצת אנשים שאני מכירה, הייתי עסוקה בפתלתולי נפשי וראשי המסוכסכים האם גבר-על-כיסא-גלגלים-וסקסי-להחריד מבחין בי, שתיתי ואף רקדתי. היו לי תלונות שהמוזיקה מעט אתנית מדי ואני מקווה שיהיה שדרוג הפעם. כמו כן יש לקחת בחשבון אני לא בכושר בכלל (למרות שתי ההליכות הנמרצות משבוע שעבר שהפתיעו גם אותי והן בפירוש מעידות על הכלל). אבל אין דבר ששני בקבוקי בריזר לא יוכלו לסדר. כמו כן ניסיתי להתחפש, בחיי. בסוף לבשתי ורוד ותכלת, שחור ואדום. בית"ר ירושלים לעיוורי צבעים. שום דבר מיוחד - זאת אני. ניסיתי אף להתאפר (לא לליצן), וזה נמרח באופן די פתטי. במילא יהיה חשוך ושוב - אין דבר ששני בקבוקי בריזר לא יוכלו לתקן. נדמה לי שהפעם אני באה עם ציפיות נמוכות מאוד לגבי "מציאת החתן המיועד" (וסליחה על הבוטות, אבל למה להתפתל בכל מיני ניסוחים ומשפטים מוקפדים כשאפשר לזרוק את האמת המרה בפרצוף?!). מספיק שיהיה כיף, בחיי שזה יהיה אחלה. ישנתי בצהרים ובקושי הצלחתי לקום, אז יש סיכוי שלא ארדם על ההגה בדרך חזרה. אם לא תשמעו ממני בקרוב, סימן שטעיתי גם בזה. סיכוי כלשהו שאפגוש שם את יולי, מגיבה חדשה בבלוג, לבליינד דייט של כניסה ביחד. מבאס לבוא לבד.
הייתי יכולה לא לספר פה כלום, ללכת, וכנראה לחזור עם זנב בין הרגלים (במקום משהו אחר...) ולא לספר ולא לגלות את חרפתי ברבים. אבל בא לי היום לחיות דיינג'רסלי, ככה חשוף - און-ליין, כמו ביציאה למדבר בקיץ עם דס: חלק מהכיף זה להיות דרך הכתיבה והעידכון.
אריווידרצ'י. וויל קיפ יו פוסטד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
