מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

לפני כמה ימים קראתי את כתבה בהארץ על חנויות הספרים הקטנות, שלמרות הקושי מול הרשתות הגדולות, מצליחות איכשהו לשרוד, והחלטתי כמובן, בלהט משיחי אופייני, שאני יותר לא קונה בצומת-ספרים או בסטימצקי, אלא רק בקטנות. ככה לתמוך בהם וכו'. כמובן שלא זכרתי את זה שלשום כשנכנסתי לסטימצקי לקנות מתנת יומולדת לאמא שלי, אבל לפחות לזכותי יאמר שקניתי לה שם כך שתוכל להחליף אותם אם תרצה, כי אני והיא גרות במקומות די מרוחקים, ולא יהיה הוגן לקנות לה באיזה חנות קטנה ומטריפה לידי, שהיא לא תוכל להחליף במידת הצורך. בכל מקרה, אני מקווה שהיא לא תחליף, כי יש לי תכנונים על הספרים החדשים שלה.

גם לי קניתי ספר, ואת יתר הרשימה כאן, שכתבתי על פתק בחנות, אני אשתדל לקנות לאט לאט מהחנויות הקטנות, או פשוט אשאיל מהספריה המקומית, שתמיד כשאני כבר מגיעה אני שוכחת כל מה שרציתי לקרוא ויוצאת עם איזה משהו מוזר ונידח שעומד חודש על המדף וחוזר בלי שכמעט קראתי בו. גם פסח מתקרב ואיתו סוגיית "מה לקנות למגדלנה מתנה", אז אני כבר מוכנה עם הרשימה:

~ מונה בארץ המובטחת/גיש ג'ן. יצא לי לקרוא כמה וכמה ספרים של נשים ממוצא יפני או סיני (הם בטח יתפלצו למראה הזיווג הרשלני שלי: יפני-סיני. זה בטח כמו שמישהו משם יגיד "ספר נשים ממוצא ישראלי או לבנוני", משהו כזה...), שעברו לחיות בארה"ב. גם הודיות בעצם. תמיד מרתק, תמיד מעניין, תמיד מחדד עניינים נוקבים שקשורים לנשיות, שייכות, זוגיות, מהגרות, אמהות-בנות וכו'. מעניין מה היו כותבות הסבתות שלנו שעזבו הכל שם והגרו לכאן, אילו היה להן זמן, כסף וכוח לכתוב.

~ האלכימאי/פאולו קואלו. מתביישת לומר שלא קראתי, אז פשוט לא אומר. It's about time ... את "11 דקות" שלו די אהבתי, ואחרים – טוב, ממש חור בהשכלה, אין ספק.

~ קיפודים/דליה אורבך. תסלחו לי, אבל באופן טבעי אין לי משיכה כל כך לכתיבה מקורית ישראלית, בעיקר של הנשים. זה מגעיל מצידי, זה צר-עין ושטוח וזה גם לא לגמרי נכון, אבל בגדול, אני תמיד איכשהו בסוף אעדיף לבחור ספרות מתורגמת ורצוי לא אמריקאית, מאשר ספר מקורי. יש הרבה יוצאי דופן וארוכה הרשימה של מה שכן קראתי ואקרא ואהבתי מאוד, אבל בגדול עם יש על מדף ספר של סופרת ישראלית מול סופרת לא-ישראלית, אני אמשך (ונדמה לי שגם אהנה יותר בסופו של דבר) מהשניה. אבל לכן, אני כן רוצה להגיע ליותר מהסוג הראשון, סופרות ישראליות, ולו רק כדי לעודד, לתמוך ולתת צ'אנס. הרי יום אחד, אינשאללה, גם ספר שלי יהיה מונח על המדפים בחניות...

~ הסודות שמאחורי צופן דה וינצ'י/דן בוקסטיין. אתם יודעים שאת הניק "מגדלנה" בחרתי לפני יותר משנתיים, הרבה לפני שצופן דה-וינצ'י יצא בעברית והיה כזה להיט ומגדלנה הפכה להיות חביבת הניו-אייג' של העולם הנוצרי המתעורר. זה היה אחרי פרידה כואבת מגבר שעשה לי טוב והשפיע מאוד על חיי, אבל טוב – בחיי שטוב – שזה נגמר (כן, הוא היה נשוי. אחרון הנשואים של מגדלנה וכך היא נשבעה שיהיה לעולם ועד!). אז קראתי בדיוק את "הבשורה על פי ישו" של סאראמאג'ו והתאהבתי בשניהם, ובעיקר בה, במגדלנה. יש עוד ספר שנכנס לחיי אז שנקרא "הגביע והלהב", שבעצם סוקר במבט היסטורי סוציולוגי מקיף ומרתק את תולדות הגבריות (הלהב...) והנשיות (הגביע...) והייתי גם בטיול להר-האושר ליד הכינרת ובקיצור הייתי מאוד חזק בקטע של המשמעות של הדמות הנשית המיוחדת הזאת ומה שעומד מאחוריה (עדיין לא הבנתי, אבל יש עוד מספיק זמן להמשיך ולברר, מספיק ספרים לקרוא והרבה אנשים שעוד כדאי לפגוש...). רק אחרי כל זה קראתי את צופן דה-וינצ'י (שללא ספק קרא את "הגביע והלהב", או שהגיע לאותם מקורות שלו) ונשביתי בקסם של הספר ובעיקר של הרעיונות, אז נראה לי פשוט מתאים לקרוא את הסודות שמאחורי.

~ רודף העפיפונים/חלד חוסייני. כן, הבנתי שאני חייבת, אבל פשוט חייבת לקרוא את זה. בסדר, זה בתור.

~ נשרפת חיים/סועאד. מסוג הספרים שאי אפשר יהיה כנראה שלא לקרוא בזוועה ובשקיקה מעורבבים זה בזה. לא ממליצה לעצמי לקרוא לפני השינה, אלא רק באור יום. מישהו קרא?

~ מי מפחד מלילית/אוהד האזרחי ומרדכי גפני. נראה מרתק: סקירה מקיפה ומסקרנת מאוד של הנשים פורצות הדרך, בעלות הקול ייחודי מהמקרא שלנו, דרך עיניים של שני אנשים מאוד מיוחדים, משכילים, אקלקטיים, רוחניים-ארציים גם יחד. את הרב גפני אני קצת מכירה מהרצאות שלו ולמרות הפופוליסטיות הקצת אמריקאית שלו, הוא סוחף, מרתק ומעיר (ואף מאיר) עיניים ונשמות. את האזרחי לא מכירה, אבל שמעתי עליו רבות ומעניינות. אולי פעם אגיע למצוקי דרגות לאיזה שבת או חג איתו ואוכל לספר עליו יותר. את הספר הזה אני לא רוצה לפספס.

~ מחצלת הבשרים/לי יו. קראתי עליו ביקורות מאוד מגרות ואף עיינתי בספר בחנות למרבה ההתרגשות. יש לי הרגשה שאוהב אותו מאוד...

~ מצבים עצבניים/טסיטסי דנגרמבגה. כנראה שאצטרך לוותר על הנסיונות להגות את שמה של המחברת נכון, אבל כן תהיה לי הזדמנות לקרוא את הספר הזה, כי אותו קניתי לאמא שלי ליומולדת שלה, כך שהוא יגיע למדף הגדוש שליד המיטה שלי בקרוב. עוד סיפור על ילדה שהפכה לאישה והפעם מאפריקה. חיים קלים לא היו לה ואני רוצה לקרוא את זה.

~ יער נורווגי/הרוקי מורקמי. השני שקניתי לאמא שלי. לא זוכרת מה היה כתוב שם, אבל ישר שמתי בסל ואני מחכה בסבלנות שהיא תגמור אותו והוא יעבור אלי לקריאה.

~ תחזוקת בעל/סוזן מאוסטהרט. קניתי לעצמי. ספר פרובוקטיבי, שמושך את השטיח העדין והשברירי מתחת למוסד הנישואים המונוגמיים כפי שאנחנו מכירים אותם על כל הקשיים שלהם, מנקודת המבט שלנו כנשים/אמהות/רעיות ("המשמרת השניה" אמהות מול קריירה, גבר-ילד, תסכולים, בגידות, פריחה מאוחרת, משכורת שניה, הורות מול זוגיות, סקס וכו' וכו'). לא יודעת מה לחשוב על זה, כי הספר כתוב מנקודת מבט סוציולוגית, על בסיס אקדמי של מחקרים וכאלה, ובעצם אומר שמוסד הנישואים כפי שהוא היום פשט את הרגל עבור הנשים (עבור הגברים ועבור הילדים דווקא לא פשט שום דבר). אבל אני בסופו של דבר גם מחפשת את המימדים האחרים למה בכל זאת גבר ואישה נמצאים יחד וזה בכלל לא קיים בספר. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהספר הזה, בעל מסרים מאוד חד-משמעיים ונוקבים. קצת מפחיד אני חייבת להודות. תארו לכם שסיפרתי לחברה נשואה, והיא הלכה וקנתה לה את זה, ושלחה לי sms באותו ערב שהבעל שלה לא מרשה לה לקרוא את זה.

~ עוף/מתכונים. בגלל כל הספרים שקניתי לאמא שלי ואחד לי, אפשר היה לקנות אותו בזול. ספר דקיק עם צילומים נורא מגרים (טוב, בעצם כל צילום של תבשיל נורא מגרה אותי) והמתכונים ממש פשוטים (וזה מה שבעיקר קנה אותי ...). ועכשיו, עוד רגע אני הולכת להכין חזה עוף במשרה לימון, כדי שעוד שעה אוכל לומר "הכינותי מראש" ולהרגיש אמא טובה ושבעה. המתכון נראה פשוט לאללה ובמקרה גם יש בבית את כל החומרים הדרושים (חוץ מכוסברה שכף רגלה לא דורכת בבית הזה) ואם תהיה איזו בעיה אז תמיד "אמא יכולה לעזור"...

בתאבון.