מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

אוח!

אני מרגישה איך המתח עולה וגואה: הנה אני סוף סוף מסדרת לי חצי סוףשבוע ללמוד בו, שאמא שלי תקח את הילדים וכו', ופתאום מסתבר שהמורה זקוקה לילדים לעוד שעות חזרות להצגת סוף שנה "כי הם בפיגור נוראי". חוצפה, לא? מצד שני, גם אני בפיגור נוראי. אכן גם זו חוצפה. אני לא יכולה להרשות לעצמי להשאיר אותו כאן לסוףשבוע, כי הלך עלי, מצד שני הוא בתפקיד ראשי בהצגה (טרלהלהלה, אני גאה מאוד), אז אי אפשר לעשות חזרות בלעדיו, והמורה מפעילה עלי לחץ. חוץ מזה מתברר לי פתאום שחסר איזה טופס למבחן (ידעתי שזה יקרה!!) וקורסי ההשלמה שאני עושה און-ליין לא מתקדמים בקצב הרצוי. ג'יזס. זהו. אני מתחילה להרגיש את הלחץ. עד עכשיו הייתי מחוייכת לגמרי, מתקדמת לי לאט לאט עם החומר (עמ' 213 כבר!) ויופי טופי. ומלפני שעה זה נחת עלי בום טרח קבום, שאולי לא יאשרו לי להיבחן, שאולי באמת לא אספיק ואשב מול דפי המבחן (במקרה שכן יאשרו, למה לראות שחורות?) ולא אצליח להוציא ציון עובר. אז חסל סדר תכנון השקמות מוקדמות שאינו מתממש, וקדימה לקום בחמש! (יצא לי חרוז, איזה פלא...).

יאללה, פיפי ולישון.

מ.