מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

הלכתי להאכיל את החתולים ואת הדגים של חברים שנסעו לבלות בתל-אביב כמה ימים.

אני אוהבת להכנס לבתים של אחרים כשהם לא נמצאים. אוהבת מאוד. ראו הוזהרתם!

אני אוהבת לחטט במקרר במחוות מעט-בולמיות, לפתוח צנצנות ריבה מלאכת-יד (משמש וענבים), לטעום מהגבינות השונות (היתה שם צהובה רגילה ואיזה גבינת שמנת תוצרת חוץ. הלך נהדר על הכפית), להכנס למקפיא (שניצלים בקופסא, דג סלמון ולחמניות שהם מכינים לבד. שמתי בטוסטר בבית עם חמאה ומלח זה פשוט היה כה טעים), לפתוח את כל המגירות במטבח, להביט, להתרשם, לנבור קצת. לא יודעת למה אני עושה את זה, אבל תמיד אהבתי ונמשכתי לפעולה הפולשנית הזו אצל זרים או חברים - העיקר שלא יהיו שם. כשהייתי צעירה ועשיתי בייביסיטר הייתי מחטטת חבל"ז בארונות הבגדים, במגירות ליד המיטה, בארוניות התרופות. זה מסעיר ומגרה אותי. באמת לא מבינה למה. לפחות בתור מבוגרת אני מצליחה להתאפק ולא לחטט במקומות האישיים. כל הכבוד לי. בכל זאת אילו חברים שלי. אבל הפיתוי היה שם. אוהו! היה מאוד. בכל זאת נכנסתי לחדר שינה שלהם, הסתכלתי מסביב. איך הם משאירים את הבית כשהם נוסעים? איך נראה חדר האמבטיה שלהם, מה מונח ליד המיטה (לא נגעתי בכלום. נשבעת!). איזה ריח יש. והשקט הזה, הקרירות של תריסים סגורים ורק קול גריסת ה"ביסלי" של החתולים.

רציתי להשתרע על הספות בסלון, לקרוא ספר שהיה מונח שם, להרדם. כאילו שזה מלון או צימר. באמת מוזר, אני מודה. הסתפקתי כאמור בחיטוט המטבחי, תוך הקפדה על אי השארת עקבות: ניגבתי את שבבי הקרח שנשרו מהלחמניות על השיש עם מגבת שהיתה מונחת על הכיסא והחזרתי אותה בדיוק למקום וגם את עיגול הריבה הדביק מהמכסה. הקפדתי שסדרי הצנצנות במקרר לא ישתנו. נורא טעים האוכל הטעום, הגנוב הזה. נורא מתוקה הריבה המרוחה על האצבע שנתחבה לצנצנת.

עשיתי פיפי על האסלה השווה שלהם, התענגתי על נייר הטואלט הורוד והרך שיש להם, רחצתי ידיים באריכות עם הסבון. חקרתי את כל השמונצס שמונחים על המדף ליד השירותים, פתחתי את הארונית מתחת לכיור כדי לגלות את המגבות המסודרות, להריח אותם.  

מה יש בפעולה הזאת שכל כל חביב עלי? אפילו כשאני כותבת על זה - אני מרותקת לתחושות הללו, לעוצמה הנעימה שהאקט הפושטקי הקטן הזה מעלה בי. אם הייתי הולכת לגמרי בעקבות הצורך הזה, הייתי מתיזה עלי את הבושם שעמד שם, הייתי מודדת את כל הבגדים שלה ובוחנת מקרוב את שלו, הייתי פותחת מגירות בשולחן העבודה, הייתי מתפלשת בכביסה התלויה בחוץ, הייתי נרדמת במיטה שלהם עד הערב ואז מכינה לי ארוחת ערב של חביתה ענקית עם הגבנ"ץ שלהם, לחמניות עם גבינת שמנת ובצל ירוק שהיה במגירת הירקות ומכינה לי קפה אספרסו מהמכונה (אילו רק הייתי יודעת איך). אחר כך באקט עירני ומדוייק הייתי מסדרת הכל שוב כך שלא תהיה אף עקבה ואף סימן שחייתי שם כמה שעות, שאכלתי, התרחצתי, ישנתי, מדדתי, התהלכתי להם בבית. אבל לא עשיתי את זה. הסתפקתי בגירסה מנומסת של החיטוט. רק טיפה בחדר אמבטיה ובעיקר במטבח ואפילו החלטתי לספר להם כשיחזרו שלקחתי 2 לחמניות ושניצל.

מחר אני שוב שם לעוד סבב האכלות חתולים (הדגים צמים בשבת). אני בונה על חדר העבודה שלהם לנבירה קלה. מבטיחה לא לחדור למקומות פרטיים מדי, רק רוצה לעבור על כל הספרים, הקלטות וה-DVD שלהם.

מוזר אבל שיהיה.

שבת שלום