מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

אני עירה כבר מ-5 בבוקר, משלימה חוסרים במחשב, ופתאום טפטוף גשם, כבד ואיטי, שהולך ומתגבר. אני פותחת את החלון העצום של חדר השינה שלי וריח עז של אדמה וסתיו פורץ לחדר.

אני מאושרת.

עכשיו רק צריך שעוד כמה דברים יסתדרו להם בחיים, ובאמת יהיה בסדר.

הסיבה שאני לא כותבת כאן בימים אילו היא בעיקר כי אירוע רודף אירוע. אני חייה בטלנובלה בלתי מסתיימת. אני פוגשת כל יום מחדש עם הבעת "אוקי, מה יהיה היום?" על פני, ומסיימת אותו בהרדמות מיוזעת על הספה בסלון וגרירת גוף מטושטשת למיטה אי שם אחרי חצות.

האקס עבר דירה לפני כמה ימים. הוא שכן שלי עכשיו. צחוק הגורל. לא יודעת איך הילדים יסתדרו עם זה. מאוד שמחתי על השינוי הזה, עד שראיתי את הדירה ששכר וחשכו עיני. לא קולטת את זה. ממש מהלך של הרס עצמי, או ממקום קורבני לגמרי. דירה פשוט מגעילה. אין לי מילה אחרת. זה דיכא אותי כל כך. חוץ מזה היה לנו עוד ריב נוראי על הכסף שהוא לא מעביר לי לטובת הילדים. אין לו ואין לו ואין לו (אבל יש לו לכל מיני עניינים שלו, שלא כאן המקום לפרט אותם, והם לא בגדר חובה). אני מבינה שהאופן בו התנהגתי עד כה לא מביא לתוצאות הרצויות: בקשה שלי שיעביר את הכסף, אמירה שלו שאין לו, כעס שלי, כעס שלו (אל תחנכי אותי!), טריקת טלפון, אני מתבשלת בתוך עצמי יום יומיים, שיחות עם חברות ואז אני נרגעת - "מקבלת" שהוא פשוט מוגבל וכו', וככה נוקפים להם החודשים ואני בלי גרוש לכסות הוצאות שוטפות שלהם. אני מבינה שאני חייבת לעשות כאן משהו שונה ביותר, לפרוץ גבול שלא רציתי ופחדתי לפרוץ אותו, אחרת לא אראה בחיים את הכסף (אחזקה בסיסית של הילדים. שום מותרות, תאמינו לי). אני זקוקה ליעוץ מקצועי משפטי, זקוקה לאומץ לב וכוח, זקוקה להאמין מבפנים שמגיע לנו את הכסף הזה.

בנוסף לכל זה, היה כאן ביקור מוזר ביותר, של האישה הקודמת של אבא שלי. לא אמא שלי - ולא האישה הנוכחית. אלא אחת שבעצם היתה איתו המון שנים, פרק נכבד מאוד מחייו, וגם מחיי. כל נערותי ועוד שנים רבות אחר כך היא היתה בסביבה, ובעצם מרגע שהם נפרדו (לפני בערך 15 שנה), היא פשוט מודרה, נמחקה, נעלמה לכולנו מהחיים, כאילו לא היתה כאן בכלל. עכשיו פתאום היא יצרה איתי קשר, הגיעה לארץ ובאה לבקר אותי בבית, עם הילדים והכל. חייבת לומר שבתוך כל הסלט של האקס שלי נפרד מהחברה שלו (המקבילה לאישה הקודמת של אבא שלי עבור הילדים שלי, לא?), פתאום היא צצה. לילד הגדול היה לא פשוט עם זה (כי אני כן זוכרת לה חסד נעורים, למרות הכל), ולקטנים ממש לא שינה. אחותי בכלל לא יכלה לסבול את זה ולאבא שלי פשוט "שכחתי" לספר. קטעים, הא?... היה ביקור נהדר. יש לה בעל מקסים ועוד לפני שהילדים שלי חזרו מביה"ס יצא לנו לדבר בכנות ובישירות על כל מיני דברים מפעם: למה היא עזבה את אבא שלי (ואני מעולם לא הבנתי מה היא עשתה איתו מלחתחילה), איך היא מרגישה שאין לה ילדים ביולוגיים משלה (עצוב, אבל זה הגורל, ואנחנו קצת ילדות שלה. וזה קשה לקבל), איך אני הייתי בילדות? בקשתי שתספר לי מה היא זוכרת, כי לי יש מלא שטחים מתים, לא זוכרת... למה לא היינו בקשר מאז? האם נעלמה או שהעלימו אותה?

אני חייבת להודות שכל העסק לגמרי לא פשוט לי. אחותי לא סובלת אותה, אבא שלי ניסה להעלים אותה לגמרי, היא אישה שתמיד הרגשנו לא נוח עם מידה מסויימת של חנפנות והתבטלות שלה כלפינו, שמעוררת דחיה קלה. מצד שני, היא חמה, חכמה, מלאת כוונות ורצון טוב, מעניינת, אישה שמחפשת תשובות ומשמעות לדברים - שזה דבר שתמיד מוצא חן בעיני. לא מקנאה בה לרגע על השנים האלה: להתחתן כרווקה צעירה עם גבר מצליח גרוש + 2, שאחת מהן עושה לך את המוות בגלוי, והשניה סתם נראת בהלם קרב מתמיד (זו אני...). היום אני בתור גרושה שמחפשת קשר עם גבר, המחשבה על הקשר עם הילדים שלו (של הגבר שאמצא...) תמיד עושה לי חרדות ופרפרים בבטן. אני רואה איך הילדים שלי מדברים על החברה (לשעבר, נכון לעכשיו) של האקס שלי - וזה פשוט פחד אלוהים להכנס לפה שלהם. בלי קשר אם היא אישה בסדר או לא (והיא די בסדר, אם כי קצת פסיכית מסתבר. ציטוט של האקס!). אז זה תפקיד כל כך מסובך, להיות האישה של האבא. ברררררררררררררר. ופתאום היא נוחתת לי בסלון ובגינה, מלאת רצון טוב, מרגישה לגמרי מחוברת אלי ריגשית... וואו. זה מסובך. טוב שהיא גרה בחו"ל, ואני אצטרך להתלבט כרגע באיזה תדירות לענות לאימיילים שלה ואם בכלל. כן, ככול שאני חושבת על זה יותר, אני מרגישה שאני לא ממש מעוניינת בהמשך קשר איתה, אבל מצד שני, היא בנאדם, אנחנו היינו חלק מהחיים שלה... אז מה יהיה? לא יודעת. וכל זה בתוך המעבר של האקס, הקושי של הילדים להסתגל לזה שהוא גר קרוב כל כך, להסתגל לדירה הדוחה שלו (למה הוא בחר דבר כזה? להראות לכולם כמה הוא מסכן, קורבן? אוח).

ואון-טופ-אוף-אבריסינג - אני מנסה לעבוד, להתפרנס, לתפקד נורמלי, לצאת לעולם הגדול. לא קל.

אז הנה, נכנסתי לכתוב על הגשם הנפלא שמנקה לי את הנשמה, ועושה לי חשק לאהבה גדולה, ונשארתי לכתוב, אמנם קצת בקיצור, על כל מה שלא הצלחתי לכתוב בשבועיים האחרונים מרוב שלא ידעתי מאיפה להתחיל בכלל.

מגדלנה.