מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

אני מנסה לסכם את השנה האחרונה וזה לא פשוט, ממש לא פשוט (וגם יצא לא קצר, ראבק). קרו המון דברים. היתה שנה מדהימה. לא במובן שהיה כפי, קל, סבבה. הו-לא! מדהימה כי התרחשו בה דברים חשובים, כי אני הייתי עירה, נוכחת, בוחנת וגדלה, כל הזמן גדלה. לא ברור לאן, אבל אני מרגישה שאני גדלה.

אז מה היה לי: 

היתה הדירה החדשה שעברתי אליה מהכפר הקטן בתחילת הסתיו. דירתי המופלאה, הרחם שלי. אוהבת אותך. את מחזיקה אותי, מכילה אותי, מלטפת אותי, מסבירה פנים לאורחים ולבאים, מאירה את ימי ומצילה את לילותי. לא יזיקו לך עוד כמה סורגים ועוד כמה עבודות שכמובן לא סיימתי ונתקעתי איתם (וילונות, מסמרים, אפילו יש עוד כמה ארגזים לפרוק...), אבל זאת הדירה שלי, הבית שלי, הקן שלי ושל הילדים. מודה לאלוהים שמצאתי אותה, שהמשפחה שלי עזרה לי לקנות אותה – אז אני מודה גם להם. סיכוי טוב שאשאר פה כמה וכמה שנים טובות (כזכור פעם עשינו חשבון, שדות ואני באיזה בלוג לא זוכרת של מי, שעד גיל 32 עברתי 18 דירות! ומאז, בעשר השנים האחרונות רק שלוש. שיא!), אולי אפילו אזדקן כאן, אולי אפילו יהיה לי בן זוג כאן. מי יודע. הכניסה לדירה היתה ספתח נפלא לשנה הזו שעברה.

סיפתח שני, נפלא לא פחות היה החבר שהיה לי. זה באמת היה נס במובן שבראש השנה כתבתי פה את חשבון הנפש שלי, את הבקשות והמשאלות שלי, וביום כיפור אלוהים שלח לי אותו. זה היה מענה זריז ביותר. tnx. היתה שם התאהבות, התאהבתי, נקשרתי, התמסרתי, היה קשר, היה נסיון ובשבילי זה המון. היינו יחד קצת פחות מחצי שנה. לא היה פשוט, אבל בשבילי, בתור אחת שלא ממש יודעת בעצם זוגיות מה-היא, זה היה מצויין. הרשיתי לעצמי לאהוב, לתת, להתאמץ, להתחייב, להאמין. שמחה מאוד על הקשר ההוא. בעצם אפשר לומר שקבלתי מהקשר הזה את הכוחות והידיעה שאני מסוגלת לעמוד במטלה של המבחן הגדול והקשה שהיה בקיץ. אז תודה }{. מצד שני הצטערת שזה נגמר, שזה לא פרח ולבלב, שזה גווע משום מה, מת ונשר.

הדבר השלישי החשוב השנה היה שאי שם באביב סיימתי את הטיפול הפסיכולוגי, שנמשך שנתיים וחצי. זה היה תהליך משמעותי ביותר, עבודה קשה ומרתקת. אהבתי כל רגע, גם את הקשים שבהם. הייתי אמיצה, כנה, נחושה, מרגישה וחושבת. הפרידה מהמטפל היתה נינוחה ובדיוק בזמן, בלי דרמות (בלי דרמות?! אני?!). כן, לפעמים אני רוצה לחזור, זקוקה לשיחות איתו, לתובנות, לעומק, לחיבור שהוא עזר לי לעשות בין כל מיני קצוות פרומים וחורים שחורים בחיי. אבל כרגע לא. וודאי בבוא היום אחזור אליו או למישהו אחר.

 הדבר הרביעי החשוב השנה, אם נלך לפי סדר הזמנים היה המבחן הגדול בסוף יולי. מבחן הסמכה מקצועי קשה מאוד. המון חומר, כולו באנגלית, כולל כמה השלמות שעשיתי באינטרנט. המבחן עצמו היה ארוך ומתקיל. עוד שבוע אדע אם עברתי, אם כי מבחינות אחרות עברתי בגדול ואני מאוד גאה בעצמי: למדתי כמו גדולה: השקעתי, פיניתי זמן, שילחתי ילדים, תמרנתי, השקעתי, חרשתי, לא הרפתי ולא ברחתי. לקחתי את זה מאוד ברצינות ואני מרגישה חזקה ומסוגלת אחרי ההתנסות הזו.

הדבר החמישי והלא פשוט בכלל, שהיה השנה, היו כל הדרמות סביב האקס. אלוהים, זה היה קשה, סוחט ועדיין. בקיץ שעבר היה הסיפור עם המכונית והנסיעה לסיני, אחר כך אי שם בסוף החורף היתה ההחלטה שלו ושל בת זוגו לעקור לגור עוד יותר צפונה. היו שם כמה חודשים לחוצים, עם הידיעה שהוא מתרחק, לוקח את הילדים ומשבש את כל סידרי החיים השבריריים שלנו. ואז בא הבום באמצע הקיץ - והם נפרדו והוא פתאום עבר לעיר שלי, ועכשיו הוא גר שני בלוקים ממני. עצם התהפוכות קשות, וגם מה כל אחת מהן מכילה. מרגישה שהשנה הייתי עסוקה מאוד בלהכיל, להחזיק, לשמור, לתמרן סביב כל הדרמות הללו. אני עייפה ממנו ורוצה כבר להפרד לשלום, אבל באמת. ויש כמובן את נושא הכסף שהוא מסובך ביותר. כרגע אין פתרונות, אבל אני בתהליכים עם זה. השנה זה יפתר.

הדבר השישי, האחרון בסדרי הזמנים זו תחילת ההחלמה הכלכלית שלי שהתחילה באמצע הקיץ ונכנסת להילוך גבוה. מחוייבות, בדק בית, חריצות, רישום, איפוק, הימנעות, שפע ושגשוג. זו דרך בה רגל אחת נטועה עמוק בעולם מעשי, מוחשי, ביצועי לגמרי, והרגל השניה בעולם רוחני של אמונה, פתיחה, הודיה ותפילות. כן, ממש כך.

אז במה אני מברכת את עצמי לשנה הקרובה:

~ בכוחות: כוחות רצון וכוחות עשייה. היכולת להגות ולבצע, היכולת לצאת לעולם במלוא עוזי, למצוא את הדרכים לבטא את עצמי, להשמיע את קולי, להשפיע, לעשות, לשלוח שורשים, להגביה אמירים.

~ בפרנסה: בשפע, ברוחב לב, הרבה מעל להוצאות, תגמול מלא לעבודה שגם תגיע בשפע (שלפי סעיף קטן קודם יהיו לי הכוחות לצאת ולעשות...).

~ באהבה: בן זוג. מאחלת לעצמי שהוא יגיע בקלות, בשלמות, שהגבר הנכון ינחת בחיי מוכן לאהוב ולהיות נאהב, מוכן ונכון למסע, לעניין, לאתגר, לסערות וגם לגלים רכים ומלטפים, שיהיה אמיץ ומתמסר, שיראה אותי ויאהב, שיתן לי לראות אותו ולאהוב גם. כמו בטטריס – שהחלקים פשוט יפלו זה על זה בהתאמה פשוטה.

~ הילדים: שיהיה להם טוב, מעניין, חברים, חוגים, לימודים, כוחות, סבלנות, סובלנות, יצירה, הנאה, גבולות, אמונה, הערכה עצמית, נתינה, שימחה, חיבוקים ונישוקים. שהקטן יוכל לעבור לבית הספר כאן, שיתמיד במה שהוא מתחיל, שיהיה אמיץ ונינוח עם חברים וחברה שירגיש בטוח וחזק מבפנים להיות מי שהוא; שהאמצעי יתחזק מבפנים, יבטח בעצמו ויוכל לנשום בנחת וימשיך להשתלב ולפרוח במקום החדש עם החברים והעיסוקים החדשים; שהגדול יהיה בעשייה חיובית, בעניין, במעורבות, שיאהב את עצמו ואת האחרים. אמן.

~ האקס: שנפרד לשלום, שלא אכעס, שלא אצטרך, שאסלח, שנהיה בקשר טוב ונינוח, שנצליח לנהל את חיי הילדים מתוך אמון והערכה. שיהיה לו טוב.

~ המשפחה שלי: שיהיו בריאים, במיוחד: אמא שלי, אבא שלי, אישתו וחמותי (צריך לכתוב לשעבר?). שיגשימו, שישמחו, שיסלחו (בעיקר דודה שלי), שידעו לדבר, לאהוב, לתת ולקחת. שנמשיך להיות ערבים זה לזה, דואגים ומעורבים. שאם יהיה מכשול – נוכל לו. אמן.

~ החברות שלי, ותיקות וחדשות: רוצה להודות עליהן, על החוכמה הנשית המופלאה, על העיינים הרואות, החיבוקים, האהבה ללא תנאי שהצלחנו ליצור בנינו. שתהיה להן שנה נפלאה של צמיחה, התחזקות, פריצות דרך, בריאות ואהבה.

~ אנשים שעברו בחיי והמשיכו הלאה, אנשים שעוברים ונוכחים בהם עכשיו, נגעו בי, נגעתי בהם: תודה לכל אחד שהיה והשאיר סימן, שאיפשר לי ללמוד ולתקן משהו.

ובאמת לקינוח, הנה טופס ההזמנות המצומצם שלי, שני סעיפים:

     1) מזמינה עבודה, פרנסה, הכנסות בשפע, בעניין ובקלות.

     2) מזמינה גבר לאהבה וליחסים.

שתהיה שנה טובה

מגדלנה