ובכן, בתחילה כשאמזונה כתבה כאן בתגובות שהיא עבירה לי שרביט, חשבתי שהיא כל כך מרחמת עלי שלא הזדיינתי כבר כמה חודשים (חוץ מארוע בודד וחביב ביותר, שנדמה לי שהיא לא ממש יודעת ממנו ...), שהיא מעבירה לי איזה שרביט וירטואלי כזה לניחומים ועיסוקים.... די מהר הבנתי שמדובר באיזה הליך ידידותי בין בלוגרים בו מעבירים "שרביט" אחד לשני ואם קבלתי זה אומר שהגיע תורי לספר על עצמי שלושה דברים שאתם לא יודעים עלי. מעניין אם אני יודעת אותם על עצמי. כבר כמה ימים שאני פוכרחת ונוברת ומחפשת משהו שאתם לא יודעים, משהו שנוח לי לספר, משהו שאם מי שלא צריך לקרוא כאן יקרא זה לא יפיל אותי.
אז מצאתי, הנה שלושה דברים שלא ידעתם עלי:
1) בגילאי ה-20 המוקדמות, למשך כמה שנים אחת הפרנסות שלי היתה מודל עירום לציירים. אהבתי את זה מאוד ואני חושבת שהייתי מודל טובה, רובנסית כזאת מין הסתם וזה גם היה כסף טוב. בהריון השני, כשהייתי תפוחה וזוהרת היינו צריכים כסף וקבעתי פגישה עם ציירת, אבל יום לפני זה השתפנתי וביטלתי, נו אני אמא וכל זה, ומאז לא התקרבתי לזה. חבל?
2) פעם קבלתי תפקיד כמעט ראשי בהצגה באחד התאטרונים הגדולים בת"א. אחרי תקופה קצרה של חזרות, הבמאי הסתכסך עם ההנהלה והכל בוטל. מעניין איפה הייתי היום אילו זה היה ממש קורה...
3) יש לי חרדת-מים. משהו קמאי, עמוק, עתיק ובלתי מתפשר: לא יכולה לשחות בים (אני שחיינית טובה מאוד, למרות הגנים הירושלמים שלי...). בתוך מים ישר עולים לי פחדים ולחצים מסוג מעיק במיוחד, כשאני עם הילדים שלי אני עושה להם את המוות, רואה טביעות, כרישים וברקודות בכל מקום. אפילו בבריכה אני כל הזמן מסתכלת, חורדת מהרגע בו אראה צללית על הקרקעית... אבוי. למדתי להמעיט ללכת איתם כדי לא לתסבך אותם לגמרי (שלושתם יודעים לשחות, דרך אגב), לנשום עמוק ובעיקר פשוט לסמוך עליהם, אבל גם הטיל מגבלות למען השקט הנפשי שלי. זה לא סותר את אהבתי העזה לחוף הים, בעיקר לים-סוף ולחופי סיני, אבל להכנס ממש לשחות: רק בליווי מבוגר.
עכשיו אני מעבירה את השרביט לשלושה:
לאורות - כל מחשבה פנינה אצלה.
לשובר הגלים - שאני אוהבת ללוות אותו כבר תקופה ארוכה.
ול[L} - אישה אמיצה ומופלאה.
זהו לבנתיים. היה דווקא נעים...
מגדלנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
