מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

למען האמת, ואנחנו כאן למען האמת, לא? כבר חשבתי על הפוסט הזה לפני כמה ימים, כשהלכתי לישון קצת מוטרדת ועשיתי מה שאני עושה בדרך כלל כדי להרגיע את הרוחות ולהרדם טוב יותר, אלא שבאותו לילה נרדמתי בעודי רק תוהה אם לפעול או לחדול. ובבוקר באה לי ההארה שגם הויברטור פשט אצלי את הרגל, לפחות בפורמט העצמאי-אינדבידואליסטי שלו כי לגבי הפורמט של שלישיה (אני זה והוא) אני לא יודעת איך זה יעבוד. בנתיים it's me & him, אם אפשר לומר על ויברטור "him". המממ. במקרה שלי אפשר מחוסר ברירה. בדרך כלל קוראים לזה it.

בכל אופן, את הויברטור הראשון שלי קבלתי חודשיים לפני שהתגרשתי מהאקס שלי - שאז עוד היינו נשואים לגמרי. היה לי יומולדת והוא קנה לי את זה כי זאת היתה דווקא איזה פאזה די חרמנית שלנו לפתע פתאום, איזה מין שירת הסירנה כזה, או שירת הברבור, או מות הסירנה, אנא-אערף, סוף דבר כזה, הסערה שלפני השקט. בכל אופן הוא קנה לי משהו באמת שווה לאללה, רוטט וקופץ ומסתחרר ועם גולות ואיזה משהו בולט כזה בנוסף (שרק כמה שנים אחר כך הבחנתי שזה בעצם פנתר נועז, מסיליקון כמובן), שגם רוטט ועושה לך נעים ביותר בדגדגן. אבל מה? אף פעם לא הצלחתי לגמור עם המכשיר הזה, כי הריטוט שלו כל כך אינטנסיבי, שזה משגע אותי באופן המילולי ביותר של המילה. זה לא אנושי, זה על גבול העינוי. אני יכולה להיות עם זה שעות, ובעצם כל האיזור ירדם לי, ויעלם לי, או שאני אהיה במין כמעט-גמירה כזאת אין סופית. נשמע חלומי? לא, לא כל כך בעצם...

אז עם כל היאוש שלי מאתרי ההכרויות אני רואה שאני גם מתייאשת מהמכשיר, שאמור לספק לנו נחמה ועינוג בעת מצוקה.

ולגבי אתרי ההכרויות, דבר מוזר ארע:  אחד מהם, הראשי, מישום מה חסם אותי באמת. זהו! תפסתם אותי! איך אני יודעת שחסמו אותי? כי לתיבת הדואר שלי הגיעה הודעה שיש לי מייל וניסיתי להכנס לאתר. אז כן-  יש לי הודעה. ממש כמו מג ריאן החמודה שיש לה הודעה מטום הנקס הדגיגי. אני ומג. הי הי. בכל אופן אם יש לי הודעה, וזה עוד אחרי שלא נכנסתי לשם כבר שבועיים, סימן שמישהו חיפש, חיטט, יגע, או מישהו שכבר היה וחזר אלי. אבל, מנסיוני, רוב הסיכויים שזה או משהו מסקאלת הגילאים שמתקרבת לגילו של אבא שלי (הם חובבים בנות גילי, ככה זה...), או מישהו שקצת מבוגר מהבן הבכור שלי, שמחפש איזו "בשלה ומנוסה". אין לי ראש למילים ארוכות ואין לי ראש לצעירים וגם למושבניקים מוכי שמש, שמחפשים "מישהי לא כבדה מדי". וגם, ועל זה כבר כתבתי כאן פעם: לא מוכנה לשבת עוד פעם ב"להרוג את ביל" עם מישהו שלא יודע מי זה קוואנטין טרנטינו - לא בא בחשבון!!. בכולופן, לא הצלחתי להכנס לכרטיס שלי באתר הזה, שיש לי בו מייל מחכה. משהו שם נחסם. הגורל עוצר בעדי להכנס לשם, מה ששוב דוחף אותי לפתוח את הארון, ולחטט אי שם מאחורי הבגדים ולהוציא מתוך המחבואה את הויברטור, או כמו שחברה טובה קראה לזה: "ערכה לעינוג עצמי" (גדול, לא?). אבל לא! לא רוצה את זה. כי לחטוף עוד התקף פסיכוטי ולא להיות מסוגלת לגמור אחר כך חצי לילה ובאמת להשתגע - ממש לא בא לי.

ובכל מקרה, הילדים כאן, אז על מה אני בכלל חושבת???

אולי אקרא לפוסט הזה: "כיצד תיצרי קורי עכביש במה ידיך..."?

לילה טוב.