מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

אז מה היה לנו:

הקטן שבר את היד - הוא בגבס. כואב לו ומבאס לו, אבל הוא חזק ומדהים. אפילו אמרתי לו שיש לו נשמה של הרקולס, כדי שידע...

האמצעי מתאמן בללכת לישון עם טקס השכבה הולך ומצטמצם ("אני מתכנן שעד שאגיע לצבא, תשירי לי רק שיר אחד לפני השינה, ואז יהיה לי כבר די קל להגמל גם ממנו...").

עם הגדול ראיתי את הסרט "אנשי התחנה" ב-DVD והוא כל כך נהנה שאהבתי אותו עוד יותר.

אני בעצמי קראתי ספר, ביליתי במר"מ (ראו סעיף גבס), השכבתי לישון, לא בישלתי (יש! יש! יש! כי 2 מתוך השלושה בילו את רוב הסוףשבוע עם בני דודים אצל סבא-סבתא), ראיתי את הסרט המאוד מאוד מקסים הזה "אנשי התחנה" (ראו סעיף "עם הגדול"), אכלתי די הרבה טוסטים ("זה מה שאת אוכלת בשבתות כשאנחנו לא איתך?") וקראתי עוד קצת. זו בהחלט היתה שבת (די) מנוחה.

לפני כמה ימים עבר על פני בקניון השכונתי גבר חלומותי. נו-שיט!! לא גבוה, לא רזה, פנים מדהימות. נחקק ונזכר. החלפנו מבטים והוא המשיך לרוץ הלאה ולא הסתובב - כפי שציפיתי - כשאני הסתובבתי אחורה. תחושת הנשיקה שלא היתה צרובה על השפתיים שלי. טוטאלי. עד היום אני עסוקה במה באמת הייתי צריכה לעשות אילו הייתי עירנית מספיק ואמיצה מספיק באותם שברירי שניה של מפגש גורלי-שהוחמץ (מתי מצב כזה בכלל יכול לקרות?? תמיד אני קולטת באיחור, ואם אני קולטת בזמן אין לי אומץ. ואם יש לי אומץ אני לבושה כמו האישה בטרנינג ובשיער פרוע, שירדה לקנות חלב וקוטג'...).

שבוע טוב.