תגידו לי, מה זה הקטע הזה שעושים "גימודים" בבית הספר דווקא לפני פורים. אוקי, אוקי, אני מבינה את ההיגיון, אבל ניחא יום אחד, ניחא שניים, ניחא ילד אחד, ניחא שניים - 4 ימים כפול שלושה ילדים!!!!!!! תגידו לי אתם השתגעתם או מה? וכל זה בתוך כל קלחת פורים, התרגשות, קניות, תחפושות (כן, אצלינו עדיין תופרים ומדביקים ובעיקר - פסטיבל התחפשויות שבועיים מראש), אז בנוסף לזה צריך לאפות, לבשל, לעטוף, לכתוב, לקשט, להיות סודיים, להתאכזב שהגימוד שקבלנו עלוב ובכל זאת להכין אחד (סליחה - שלושה) שווים. "אצלי הילדים לבד!!" התהדרה אמא אחרת שהעזתי להתלונן בפניה. זין! זין הם עושים לבד. לבד קונים את כל המצרכים? לבד פורקים את השקיות? לבד יודעים איפה כל דבר? לבד יודעים באיזה כלים להכין, איזה כמויות, מה המתכון, איך לאפות, לערבב, למזוג, לחתוך, להוציא בזמן מהתנור, להעביר לנייר/כלי/מעטפת, לבד לנקות אחריהם, כולל ריצפה, כלים, שיש, קירות ושירותים? לבד?? הכל לבד?!? זין!
כן, כן. הילדים שלי עצמאיים מאוד. אוקי, אז מה? זה אומר שאני שם איתם, וככה צריך להיות. הגדול - באמת עצמאי, אבל משאיר אחריו שובל - אללה איסטור. וגם יש מלא סוגיות שצריך לעזור לו לפתור, לנסח ולהכין. האמצעי - כל כך יצירתי, שמסוגל - אם רק יתנו לו - להפוך את הנברשת לעוגה מנגנת עם קצפת זוהרת במקום הנורה. עדיין - הוא לא יכול באמת לבד. והקטן - נו באמת. ברור שלא יכול לבד. אנחנו עושים יחד, הם עושים הרבה. אבל מי שמנצח על העניין - זו אני, ראבק. ולדעתי 3 ילדים כפול 4 ימי גימודים = 12 חבילות שי. שונאת את זה. למרות שלא תחשבו: באמת אפינו דברים חמודים ובאופן חסכוני: פיצה אחת ששלושתם לקחו, או עוגה, או פנקייקים בכמות מספיקה וגם זללנו הרבה בעצמינו. ובכל זאת, זה מעצבן אותי נורא. וכשדיברתי עם אחד המורים, הוא כמובן אמר שזה מתאים לפני פורים, "במקום לעשות סתם משלוח מנות רגיל". מה רע במשלוח מנות רגיל????????? וכל זה באמת עוד לפני פורים. הרי יש כל כך הרבה תקופות מתות לאורך השנה, שאפשר "להרוג" בהם את ההורים ("ההורים", גיב מי אה ברייק. את האמהות לרוב...) עם כל מיני פרוייקטים כאלה.
אז הגיע שישי שבת. הילדים אצל אבא שלהם. אני סחוטה. עוד צריך קצת לתפור כאן וקצת לתפור שם. הבית נראה כמו אחרי פוגרום במאפיה בדרום איטליה. את הגימוד האחרון ליום ראשון - אבא שלהם יכין איתם (תודה לאל), ובכל זאת הם יגיעו במוצ"ש לחזרה גנרלית לתחפושות ולישון כאן ולצאת ביום ראשון שמחים ועליזים ומחופשים (בטח ירד גשם, לא?). אני כבר מייחלת לחופש הזה אחרי המולת התחפושות כמו שמזמן לא ייחלתי לחופש. כל שנה אני שונאת את הקטע הזה של התחפושות והגימודים, השנה במיוחד.
ולמה אני אתחפש? ובאיזה מסיבה ארקוד? רעיונות יתקבלו בשמחה.
(שיעבור) פורים שמח..