| 5/2006
mozilla firefox??? עזרה?? מישהו??
תראו, עברנו לדפדפן (ככה קוראים לזה?) אחר. עובד מדהים! בלי חלונות קופצים, בלי שטויות, אפילו אותיות יפות יותר מהמקסטון.
אבל
ההיסטוריה נשמרת. אני לא מצליחה למחוק באופן עיקבי, מסודר וחד-משמעי את עקבותי במחשב, כפי שיכלתי קודם.
מישהו? עזרה?
זאת אחת הסיבות שאני מאוד מאוד ממעיטה להכנס לבלוג שלי ולאחרים. למעשה, עד עכשיו כבר ימים רבים מאז ההתקנה שלא עשיתי את זה, כי אני ממש לא רוצה, אבל ממש לא רוצה, את הילדים שלי כאן. אני בטוחה שאתם יכולים להבין למה...
חוץ מזה, אם אני כבר כאן, ובעידודו המאוד מקסים של מואיז (מה קרה לחבורתו?), אעדכן קצת.
ראשית יש לי ילד חדש, כלומר חתול. כלומר חתלתול. פיצי, כנראה בן שבועיים. עכשיו כבר בן שלושה ואני מטפלת בו במסירות אימהית ראויה לשמה. קמה בלילות, מניקה.. מחליפה חיתולים.. מלטפת.. מרגיעה אותו כשיש לו חלום רע (נראה לי שהוא חולם על האין-אמא שפתאום נהייה לו בחיים. איזה אנשים רעים. לזרוק גור לפני שנגמל. או אולי היא מתה?). בקיצור, בנוסף לכל הדברים האחרים שממלאים ומצפיפים את החיים שלי, פתאום נכנסה העז הזאת...
הילדים - אפס.. לא ממש בעניין. כלומר, זה שהביא אותו, נסיך החלומות ("אמא אמא, מצאתי גור בארגז, הוא מסכן וחמוד, בבקשה בבקשה בבקשה תסכימי..."), מחבק מלטף ומגרגר אותו, אבל ממש להאכיל אותו במזרק קצת גדול עליו, או לחילופין לנגב לו ת'תחת עם צמר גפן רטוב כדי שיואיל בטובו לעשות קקי ופיפי (הו כן!! אמנם תחליף עלוב ללשון של אמא-חתולה, אבל יש גבול גם להתמסרות שלי...). הקטן שלי רק מלטף ומחכה שהגור כבר יגדל, והגדול ממש מביע חוסר עניין אקטיבי. החתולה שלנו לעומת זאת מתנהגת כמו כל חתולה נטולת-רחםשחלות, ועושה עליו קכככככככככככככ בכל הזדמנות ובורחת מהבית למחוזות האפלים שלה. האוגרים שלנו לא מגיבים כי הם כבר במילא מתו מזמן, הגרבילים נמסרו לבית הספר, חזירי-הים נמסרו לחברה טובה והדגים - תנצ"ב גם. יש לקוות שהוא דווקא ישרוד....
שנית - איך למות נכון? יש דבר כזה? מסתבר שכן. הבעל של חברתי הטובה, שהוא בעצם גם חבר שלי, עסוק בלהיות חולה מאוד ובתהליכי פרידה מהעולם, מהמשפחה שלו, מהילדים שלו. אני בעצם לא רוצה לכתוב על זה הרבה, כי זה סתם ישמע שמלצי, וזה כל כך לא. רק לומר שלא ירחק היום וזה יקרה, הוא ימות, ושהמשפחה שלהם מתנהלת באופן הכי מדהים שיכול להיות, הכל כולל הכל. יש כל כך הרבה מה ללמוד בחיים - וכל כך הרבה מה ללמוד מהמתים ומההולכים למות.
שלישית - פעם ראשונה מזה שנים רבות ביותר, שאני ממש אשכרה נו-פאקינג-שיט מחכה לחופש הגדול!!! אני עובדת הרבה (לא מספיק עדיין), מרוויחה הרבה יותר טוב מהשנים האחרונות (עדיין לא מספיק בכלל לפרנסת ארבעתינו), אני עסוקה בפרוייקטים נפלאים, וגם בכל מיני מחוייבויות משפחתיות וילדותיות (חתונות, טיול שנתי, הצגות סיום השנה, מסיבת-כיתה). תאמינו לי, אני משתדלת מאוד לא להתנדב לשום דבר מיותר. שום ועדה ושום אחריות. נדה! אבל כל הדברים הללו הם פחות או יותר בגדר "חובה". ולכן, מתוך תחושת סיפוק בסך הכל - אני לגמרי טוטאלי מחכה לחופש הגדול. הקורסים יגמרו, הרבה עבודות ירגעו... (גם פחות פרנסה...), ואוכל לשבת לי בשקט בבית ולסדר אלבומי תמונות ולעבוד בגינה (ya sure...). אולי הילדים שלי גדלו, ואני פחות חוששת להשאר איתם בבית שעות וימים, ואפילו אעיז ואומר שכיף לי איתם הרבה יותר מפעם. אבל הנה, אני מרגישה שאני קצת מפריזה, מתייהרת לי ולא לגמרי אמיתית. מה שרציתי בסה"כ לומר זה שאני מחכה לחופש הגדול בפחות חרדות משנים קודמות.
ואחרון חביב - חצי שנה בלי זיון, שלא לדבר על אהבה. זה לא מזיק לבריאות?!
זהו
באהבה
מריה השניה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
