| 5/2006
"כמה עלתה לכם החתונה?"
היינו בחתונה, באחד מגני-הארועים בטבע, ת'ם יודעים. היה יפה, אין מה לומר. יפה ואף טעים. יפה ואף טעים ואף הכלה נאה היתה. נאה היתה עד מאוד. התרגשתי, בכל זאת - רחוקת-משפחה די קרובה בסך הכל, ואבא שלה אמר דיברי טעם ונחנק מדמעות, ואני ישר חשבתי שטוב שהבנים שלי רואים גבר-גבר מזיל דמעה, שלא יחשבו שרק אני הסנטימנטלית כאן. ואף על כל זאת, הנעימות, הטעימות וההתרגשות (השילוש הקדוש ממש), אני תוהה. כלומר, עולות בי תהיות, כמו מנגינות:
כמה כסף, רבאק!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כמה כמה כמה כסף נשפך שם. לא חראם??? באמת. כולה חתונה. כלומר, בסדר. חתונה חתונה, זה חשוב וארוע ואבן דרך ואבן נגף, חשוב, אוקי. אבל זאת רק חתונה... גם אני עשיתי את זה פעם, אבל בחיי- שככה יהיה לי טוב - זה היה צנוע יותר, בהרבה יותר צנוע. ולא בגלל שזה היה בימי הצנע או משהו. מה פתאום. שלהי שנות השמונים. כולם התחתנו באולמי-בון-טון בבת-ים נסה והווכח קבל תמורה מלאה לכספך, מראות נוצצות וקריסטלים זוהרים , מלצר לכל פועל. כולם עשו ככה, אבל אנחנו התחתנו צנוע. בעיקר כי לא היה כסף להורים של אף צד, ולנו בקושי היה איזה גרוש על התחת. והיה כה מקסים ותמים. זה היה בחצר של חברים, היו 100 אנשים, אנחנו במו ידינו הכנו את כל המוזיקה והיה כיף גדול. היתה מסעדה שעשתה את האוכל והשולחנות וכל זה (לא שטעמתי פירור כמובן...). והיה פשוט צנוע יחסית.
והחתונה הזאת שהיינו בה, ועוד כמה שיצא לי בשנתיים האחרונות, זה פשוט גובל בפשע. אני יודעת שאני קצת (לא, אני לא רוצה להגיד קמצנית...) חסכנית, שאני חיה כל כך הרבה שנים בלי כסף, שזה כבר יושב חזק בעצמות. אולי אפילו התגבש (התקשה) לכלל אידאולוגיה. אבל אני יודעת שאין לי בעיה להוציא אלפי שקלים על טיול בחו"ל. רצוי עם אופנועים, או קראוון ואוהלים ויאללה מסביב לעולם בשמונים יום ושלושה ילדים (מי בא איתי??). אין לי בעיה להוציא את הכסף על.. לא יודעת כרגע. אבל על חתונה ככה? באמת, זה כאילו כל כך המממ.. איכסה.
מלא כסף, מלאן טאלפים. מקום מדהים, שקיעה בילד-אין, תאורה בינות לעיצים, מוזיקה, קבלת פנים עם אוכל מטריף במקום איקס, חופה עם 3 צלמי סטילס ואחד ווידאו במקום איקס+1, וארוחת ערב עתירת בשר. עתירת!! בלוקיישן איקס+2. והמון אנשי צוות. אחותי ואני ישבנו כמו שתי פולניות, מתענגות על הבשר (אח אח אח היה טעים כל כך. אדום, נוטף, עסיסי. הדבר האמיתי...), שותות יין בשלוקים מעודנים (דבר שגרם לכך שנאלצתי לגמוע 2 כוסות קולה עטירות קפאין + קפה, כדי להחזיק מעמד עד הבית, וזה מסביר את השעה הבלתי סבירה שלי על המחשב עכשיו. קפאין במקום דם זורם בעורקי... איזה כיף! כמעט כמו ביוץ...). אז בקיצור, ספרנו כמה מלצרים, מגישים, מכיני בשר, בר-מנים היו שם: זה היה קרוב ל30, אולי יותר? לדעתי זה מסתכם בהרבה כסף. לאללה הרבה כסף. אחותי לא התאפקה ואמרה "אני מאוד נהנת, אבל אני לא רוצה לחשוב על כמה תרופות שאינן בסל הבריאות אפשר היה לקנות מהערב הזה".
אז האם אני שותפה לפשע? האם לבוא לחתונה כזאת ואף להנות ממנה, יש להודות, אבל לטעון שזה מושחת - האם זה לגיטימי, או שזה צבוע לגמרי, מיופיף ומגעיל בפני עצמו?
יש לנו במשפחה איזה בן-דוד קצת הזוי, שכולם אוהבים לשנוא ורק אני כמובן חושבת שהוא דווקא בסדר ומיודדת איתו למדי. כמו תמיד, אנדרדוג לאנדרדוג ידיד.... הוא בכל אופן מסרב באופן עיקבי ועקרוני לגמרי וגם קולני ובלתי נעים לפעמים, להשתתף בארועים האלה. לא בר-מצוות ולא חתונות. הוא מפסיד בעצם את המשפחה שלו, אבל הוא לא בא מתוך אידאולוגיה. אני מסתפקת בלא לקנות ב-fox או TNT, לא לתרום לעמותות, כן לשלם לנשים עם תינוק בצומת הערפיחית, לתקן כל אישה שמדברת על עצמה בלשון זכר, לסרב להתחבר לחברות הלווין והכבלים, לקנות אצל המכולת הקטנה ולא אצל הזונות הקפיטליסטים. בקיצור - אני אישה מעייפת. אבל אני כן הולכת לחתונות שעולות - לא רוצה לחשוב כמה עשרות אלפי שקלים, ונותנת את ידי לפרץ הראוותני הזה. ועכשיו הולכים לישון.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
