| 5/2006
cat pooling
מצוקה היא דבר שמוביל ליצירתיות, לחיפוש ומציאה - יש לקוות - של פתרונות לא שגרתיים. הפעם מדובר בגור החתולים. הוא הרי נמצא בארגז, נטוש יחד עם עוד 3 אחים ואחיות שלו, נטולי אמא. 4 ילדים בכיתה לקחו כל אחד גור. היום נפל אצלי האסימון אחרי ביקור של חברה חובבת חתולים שהציעה, וכך עשינו גם: אנחנו נצרף את הגורים בזוגות או בשלישיות, הם יהיו ביחד למשך הימים הקרובים. לא יודעת עד מתי, כי מתישהו הם צריכים לפתח איזה חוש טריטוריאלי או משהו כזה. אבל בנתיים, כל גור בבית אחר - בודדים כמו כלבים.. מחפשים כל הזמן חברה, מגע, פרווה, חום חתולי. היום בצהרים כמעט נשברתי. אם הוא ישן - יופי, כשהוא מתעורר, צריך לעזור לו לאכול, וגם לעשות קקי ופיפי (yap!), ואז הוא רוצה חברה. ג'יזס, אני ממש לא בקטע של לבדר גורי חתולים. בקושי אני מבדרת את הילדים שלי ואת עצמי. הוא רוצה לקפוץ, לנשוך, להתהפך, להתגלגל, להיות גור חתולים חמוד ופעיל. מצד שני, כל משפחה לקחה גור, כל משפחה מתמודדת לבד, משתגעת לבד, מתרעוררת בלילות לבד להנקות, מנגבת תחתים לבד, ותוהה מה נפל עליה לבד. לא, לא הגיוני. למה שלא נעשה את זה איכשהו ביחד?
ארזתי אותו בקופסא, ארזתי את האוכל שלו (סימילאק צימחי ומזרק), את הארגז קקי שלו (טוב, לפחות שלי כבר עושה בגרנולה שלו), ונסעתי למשפחה מוכת גורל כמוני. מה רבה היתה השימחה של הגורים. לא, אני מגזימה. הם פשוט התכרבלו זה עם זו ונרדמו פחות או יותר. זה היה מראה מתוק מאין כמוהו, ואנחנו ידענו שעשינו מעשה נכון. הם ישמור על גורי שלנו עד מחר בצהרים, ומחר אני עושה בייביסיטר לשני הגורים המתוקים. אם אני כבר משועבדת לאחד, מה אכפת לי להיות משועבדת לשניים? והנה עכשיו פתאום יש לי אחה"צ בלי גור ששורט לי ת'רגליים ומשגע לי ת'שכל. לדעתי זה רעיון מעולה. חבל שבדברים אחרים בחיים אנחנו לא עושים את זה יותר. עם תינוקות, עם הילדים, עם ארוחות משותפות, דברים כאלה. במקום שכל משפחה תכין לעצמה ארוחת ערב/צהרים כל יום (כל משפחה, פחחחחחחח, בדרך כלל האמא כמובן), למה לא אוכלים כל ערב בבית אחר. במילא מי שמכינה טורחת וקונה, ומבשלת ומסדרת ורוחצת, לא? מה זה משנה אם תעשה פשוט 2 חבילות ספגטי, או חביתה מ-8 ביצים וסלט יותר גדול? אני בעד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
