מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

כואב לי מאוד הגרון היום וזה לא במקרה.

זה התחיל אתמול כשלא כעסתי על מישהי שהייתי צריכה לכעוס עליה. היה לי המון להגיד לה, רציתי לצעוק עליה, אפילו לקלל אותה. היא כל כך לא צודקת. אוף. אבל הייתי בתפקיד המנחה, המדריכה, והיא היתה אחת מתוך הקבוצה ואני הייתי צריכה "להכיל" אותה, "להקשיב", לנטב את הדיון כך שאחרים יגיבו (תכסחו אותה, תכסחו ת'אים-אמא שלה, בבקשה). כל מיני בולשיטים כאלה "זו דעה אחת מיני רבות..." בלה בלה בלה. ובעצם רציתי להגיד לה שהיא כל כך עיוורת ואנוכית, ואין לה מושג על מה היא מדברת, ושהיא יהירה כל כך, ועוד המון דברים רציתי להגיד לה. ובעיקר רציתי לחנוק אותה או לתת לה איזה בוקס (אלוהי הסובלנות יסלח לי עכשיו).

ואז איזה 10 דקות אחרי ההתאפקות ההירואית שלי זה התחיל להתבשל, הכאב גרון הזה, כמו איזה חנק כזה. תקוע תקוע תקוע. כמו איזה גוש בצק דוחה שגדל לו בגרון. וזאת לא פעם ראשונה, אני כבר מכירה את זה, את המצב הזה שאני לא כועסת כמו שצריך, מתאפקת מכל מיני סיבות דפוקות יותר או פחות, ואז בתמורה הגוף שלי מגיב:

"לא כעסת?! לא אמרת מה שיש לך בבטן?! הפחתת את עצמך, שמת את עצמך בצד, לא חשבת שזה ראוי להשמע?! או שאולי הפעם יש לך שיקולים פלצניים אחרים???? - אז אני לא מוותר וזה יעלה ויגעש ויציף ויחניק אותך עד שתוציאי את זה כבר..."

כן, הגוף שלי חכם כנראה קצת יותר ממני בדברים האלה.

ואני, אני לומדת. לאט אבל בטוח. פעם לא הבנתי מאיפה צץ הכאב גרון הזה פתאום. ממי נדבקתי, עם מי התנשקתי, מי נשם עלי.

עכשיו אני מזהה את זה עוד לפני שזה קורה, אני אפילו יכולה לדעת שהנה, תכף זה יבעבע ויעלה ויסתום לי את הגרון - הצינור המחבר בין החוץ לפנים, בין המכוסה לגלוי, בין השחור ללבן. בין הפשוט למסובך.

אז אני כרגע מקום תקוע פחות או יותר, אבל לפחות אני יודעת זה. חחחח, וואלה יופי לי.

בתמורה החלטתי לכעוס כל מיני כעסים קטנים אחרים, אולי זה ישחרר לי את הגרון, כי איתה, עם ההיא מאתמול אני לא יכולה לכעוס. אין מה לעשות. זה פוליטיקה, טקטיקה, יחסים, עבודה וכאלה.

אבל כעסים אחרים, אולי הגיע הזמן?

כעסתי על חברה אחת שלי (נקרא לה גל הפתיינית), ועל כל הארוע הזה אספר בפעם אחרת. אבל כעסתי עליה בטלפון, כמו שצריך, בלי התיפייפות, כעס טהור, פשוט, פרימיטיבי. והפלא ופלא, ככול שכעסתי - זה הלך והתמוסס יותר ויותר, בסוף לא כעסתי יותר. יכלתי פתאום שוב לאהוב אותה, למרות שהיא מפגרת למדי פה ושם.

והתאמנתי על כעס מול לקוחה שלי שלא משלמת לי על שירות יעוץ שנתתי לה. סיפרתי את הסיפור המעצבן שלה לחברה אחרת (נקרא לה נעמי-הידעונית), ויחד איתה התאמנתי מה להגיד לליאור הזאת, שעושה כל מיני מניפולציות נצליות ולא משלמת לי ואני ממשיכה להיות נחמד איתה. פיייייי כוסאמו עליה - וגם עליה אני אכתוב מתי שהוא. על אנשים נצלנים כמוהה: טייקרים, takers. מביאים לי ת'קריזה.

(ושלא תחשבו שאני לא בודקת כל הזמן אם הגרון משתחרר. אבל לא, זה כבר יושב וזהו זה לכמה ימים טובים).

(במקום זה אלך לאכול, אוכל תמיד מדחיק רגשות ומסדר ת'עניינים. בעעעעע).