מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

דבר מוזר קרה פה היום:

הבן של האישה שחיה עם האקס שלי היה פה בבית, שיחק עם הילדים, אכל איתנו ארוחת ערב, שיחק עוד קצת ובלילה הם באו לקחת אותו, כי הם היו איפשהו.

למה זה היה מוזר?

כי הוא קרא לילדי בשמות החיבה שלהם, שר איתם את שירי השטות שלהם, שיחק איתם במשחקי הדימיון הפרטיים שלהם, על כל החוקים וההגבלים שזר לא יבינם ופשוט התנהג - איך לומר? כמו אח שלהם.

הוא אח שלהם?

הוא אח-חצי-אח שלהם. משהו כזה.

מסתבר - כאילו שלא ידעתי, אבל מסתבר שלא ידעתי - שיש להם עולם שלם שמתרחש בלעדי, בבית שם, של אבא שלהם, עם האישה שלו והילדים שלה. לי אין דריסת רגל שם. ואני אומרת את זה לא בקטע ממורמר, אלא פשוט פתאום הבנתי את זה באופן מוחשי מאוד.

הבנים שלי הרגישו עם הילדון חופשי, אמיתי: צחקו, רבו, בכו, התגוששו, עזרו. כמו אחים שלו.

הם אחים שלו?

הם חיים איתו חלק מהשבוע, לא חצי, אבל חלק לא מבוטל ובעצם הם חיים איתו כמו אחים.

אז הם קצת אחים שלו.

מה יקרה אם אי פעם הם יפרדו, האם הילדים שלי והוא סתם יעלמו אלה מחייו של זה? הוא משמעותי להם? הם משמעותיים לו?

פתאום לילדים שלי יש עוד אח.

מוזר, בחיי.

ואני, איך הרגשתי עם זה?

מוזר, כבר אמרתי? כן. אבל בסדר גמור, ממש בסדר. אין לי עניין באקס שלי (חוץ מכאשר הוא מאנייק וכרגע הכל שקט), ואני שמחה שאישתו נחמדה וחמה וטובה אל ילדי (חסר לה שלא!), אז כנראה שאני די בסדר עם זה.

סתם עיצבן אותי שהם חזרו מאוחר, כמו איזה זוג צעיר ומאושר.

אבל לא נהיה קטנוניים...