מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

כזאת שכאילו שלא רואים טוב, לא שומעים טוב, חוש הריח שובת. איזה עירפול אפרפר כזה. הרגשות הלכו לישון, התחושות קהות. כתבתי על זה כבר - הצורך בגירוי חזק כדי להתעורר. אבל מצד שני, גם החיים עצמם ומה שהם מזמנים יש בהם גרוי עצום. אז איך זה שבתקופות מסויימות כל פיפס מעורר אותי, מבכי אותי, מצחיק אותי, משמח, מעציב, מדכא או מרומם ובתקופות אחרות - נדה. כלום, שום כלום. הלכתי לישון. איך זה?

אפשרויות:

~ המחשב אשם? (כי בתקופות שאני שורצת במחשב יש לי הרגשה שאני נהיית אטומה ומשמימה יותר, כמו איזה מכורה עלובה).

~ מחסום פסיכולוגי? (כי תמיד אפשר לספר את הסיפור על הילדה שנענתה לצרכי המשפחה וההורים שלה וביטלה את הרגשות שלה, כדי לשאת את צער העולם וכל פעם שהיא כן הרגישה לא היה שם אףחד שישא אותה. אפשר אבל לא חייבים).

~ רגע לפני פריצת דרך פנימית/חיצונית? (השקט שלפני הסערה כזה כאילו. זה בהחלט מנחם לחשוב כך).

~ שגרת החיים? (למה תמיד את מצפה שיהיה סוער ומעניין וחושני וטעים??!!).

~ עומס החיים? (את מחפשת בית, אין לך ממש עבודה, הילדים בחופש, האקס עושה לך בעיות עם התשלומים, הבית הקטן שלך מתפרק, את עולה במקום לרדת במשקל ואין לך מושג איך לאהוב גבר. שכחנו משהו?).

~ הפחד להרגיש? לסעור ולהסחף? (כן, כנראה שזה זה).

אני צריכה לצאת למסע במדבר.