מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

יציאה למדבר - עדכון שישי (הנה #1, #2, #3, #4 ו-#5)

חברתי למסע, דס, נתנה כותרת קולעת לדבר הזה, אז גם אני:

וירטו-ריאליטי - מסע אמיתי הזוי למדבר באמצע יולי

עוד חצי שעה אני חייבת לצאת מהבית.

לא לשכוח שהיום יש שקילה (אם לא עליתי ולא ירדתי - דיינו!), אחר כך אני נוסעת לתל אביב, שם נאכל משהו, אני אשן איזה חצי שעה בבית של דס, ונצא לדרך,לא יאוחר מ-4 אחה"צ. חייבים להגיע לפני חשיכה, ובדרך אנחנו חושבות עוד לעצור להתרעננות במים של משאבים, או משאבי שדה, או משהו כזה.

אז הנה העדכון עד עכשיו, ובעצם גם פרידה, כי לא אכנס למחשב עד שאחזור במוצ"ש, או בראשון בבוקר. אז אולי לפני זה עוד חיבוק עז לכולם.

* התקשרתי לאמא שלי שדי התפלצה. "מה????????". משהו כזה. אחר כך שאלה אם חייבים, אמרתי שכן. שאלה אם יש מזגן, אמרתי - לא, אבל יש בריזה. היא נחרה בבוז. אז אולי תקחי מאוורר? היא הציעה. אמרתי לה לא רעיון טוב למה אין שם ממש חשמל, רק נורה מחשמל סולרי שמחלקים אותו במשורה. אמרה, תעברו פה (ירושלים!) ותקחו נורה כזאת עם תקע שמטעין את עצמו. אמרתי לה שנסתדר עם הבריזה, ומקסימום נלך להתחבא בגלידה במצפה רמון. אמרה - איך שאת רוצה. ושאלה - מותר לקרוא שם? צחקתי. אמרתי לה מותר הכל, זאת לא סדנא, פשוט נוסעת לחשוב, להיות, לחפש תשובות. אמרה, טוב. קחי קרם הגנה ואם צריך - קצל'ה - תמיד את יכולה לבוא לכאן.

אני אוהבת אותה.

* צלצלתי לאקס, לסגור את כל ענייני הסוףשבוע של הבן הגדול, השארתי בידיו לארגן, לסגור, להוביל. מקווה שיהיה בסדר.

השאלה היא האם אני אוכל/אסכים לוותר, לאבד שליטה, לתת להם לארגן את זה בלעדי. אין קליטה בסלולרי שם בצוק שלנו, אני בחופשת-מסע-מפנימי ולא בא לי להיות בקשר עם העולם. האם אוכל לשחרר ולתת להם לעשות לבד? כן, אני רוצה לעשות את זה. אבל תמיד השאלה שצצה מיד אחרי זה, היא האם הבן לא ישלם את המחיר, שאבא שלו ישכח, ירדם, לא יצלצל, יאחר וכו'. זאת הרי הבעיה. אבל זה באמת שייך לפוסט אחר. היום אני צריכה לתרגל לוותר על המקום השולט. פשוט לפנות מקום.

אה, אבל כן צריכה עוד לשלוח לאקס הודעה עם תזכורת שהוא לוקח את הקטנים באחת מהקייטנה. יש לו פשוט כישרון לשכוח דברים כאלה, וממש חבל עליהם עומדים שם בחום ומחכים לו.

* שכחתי לבקש מהשכנה שתאכיל את החתולה ואת הדגים. השארתי סיר גדול של מים בחוץ, ואצלצל אליה מהדרך. בכל אופן אני חוזרת במוצ"ש אז הם יחזיקו מעמד (יש לקוות).

* הבית: כיור נקי, מדיח עובד, כביסה במיבש, תריסים סגורים, הבלגן חוגג, אבל אין לי זמן לסדר. הפח יזרק כשאעלה לאוטו.

* אריזות:

יש צידנית קטנה ובה: טונה, זיתים, חמאת-בוטנים וריבה, סכינים, מזלגות, פותחן קופסאות, גפרורים ושקיות אשפה. במכולת צריך עוד לקנות מים מינרליים ולחם חי פרוס. דס מביאה דברים אחרים, מדבריים יותר.

תרמיל גב קטן ובו: ארנק, משקפי שמש, עטים, מחברת, ספר (דן בראון), קלפי טארוט של אושו (אולי נרצה לברר איזו שאלה או שתיים, אין לדעת), לונגי, צעיף לאיסוף השיער ועוד סרט לשיער, תיק קטן ובו טיפות רסקיו, מראה קטנה, שפתון ומשחה נגד הרפס בשפתיים (רמת החשיפה עולה מרגע לרגע, אתם שמים לב?) קרם פנים וקרם ידיים (קטנים כאלה, של טיולים).

תיק בגודל בינוני (לא יאמן כמה דברים לוקחים ליומיים וחצי!): כלי רחצה הכוללים: מברשת שיניים ומשחה, שני סוגי קרם לשיער, כי אחרת הוא יראה כמו שדה קוצים מחר בבוקר, דאודורנט, אל-טוש ועזרה ראשונה בסיסית, בכל זאת אנחנו נוסעות לסוף העולם, לא?.

כמו כן בתיק הזה יש עוד שני ספרים, קרם הגנה, נייר טואלט ושקיות ניילון קטנות (לא משאירים שום דבר במדבר, ואמרו לנו שהשירותים די רחוקים מהסוכה שלנו...), נרות וגפרורים נוספים.

בגדים: אני לא מסוגלת לבחור לפני הנסיעה, אז דחפתי כל מיני דברים: שמלת כותנה לבנה ואוורירית, מכנסי שרוואל לבנות (וואו, לא ידעתי שעוד יש לי אותן), חצאית קצרה משבצות לשים על השארוול, שלא אראה שמנה מדי, גופיות לבנות - 3, אחת בצבע לילך, טרנינג ושתי חולצות שרוול ארוך, עוד חולצה דקה מאוד שרוויל ארוך לשים על עצמי ביום, מכנסיים קצרות.

צריך עוד לארוז:

~ נעלים גבוהות וגרביים.

~ גזיה.

~ את המצלמה של הבן.

~ נייד.

צריך לעצור בדרך לקנות כסף.

לא לקחתי:

~ בתי נרות, כי פשוט נחתוך את בקבוקי המים המינרליים ונשים בפנים קצת אדמה/אבנים והנר בפנים. זה גם מגן מהרוח, וגם שימוש במשאבים זמינים...

~ איפור. נו באמת. גם את נעלי העקב והמיני לא לקחתי, למרות שלעולם אין לדעת את מי נפגוש שם...

~ דיסקמן לאוטו - הבן שלי לא מסכים, והוא צודק. אז כנראה שלא תהייה ממש מוזיקה בדרך. דס עוד לא יודעת מזה.

נוסעת עם מועקה קטנה בלב, בגלל עניין לא גמור, פעור וקצת מדמם עם מישהו יקר ביותר. לכל יחסים יש את התהליכים שלהם. אני מקווה שזה פשוט תהליך בתוך משהו, אבל אני גם באמת לא כל כך יודעת מה לעשות. כרגע אני צריכה לנסוע. אז נוסעת איתו + מועקה + הרבה שאלות.

וגם נוסעת עם המון שמחה והתלהבות, קצת חשש מהחום, קצת חשש מאיך יהיה עם דס, אנחנו חברות, אבל לא טיילנו אףפעם ביחד, וחוץ מפעם אחת לא מזמן, לא יצא לנו בעצם לישון ביחד, לעבור ככה כמה ימים ביחד, כולל נסיעה וכו'. בעניין בטוח יהיה!

רוצה להיות פתוחה להכל. לקלוט, להיות, להתערבב. אני יודעת שככול שאתקדם אל תוך המדבר איזה סמיכות פנימית תעטוף אותי. כמו שמגיעים למקום קדוש.

היו שלום.