מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

מצומת פרדיס צפונה לא הצלחתי להרגע

ירוק

ירוק

ירוק

ירוק כסוף של עצי זית בבקעה של מאיר-שפיה. ירוק חי עם נגיעות אדמדמות של החורש שעוטף את הר-חורשן, שתמיד מזכיר לי איזו חיה עצומה שרובצת ברכות ליד הכביש. ירוק צעיר ובוהק של מטע הפקאן מתחת לבת-שלמה ומיד אחריו שזיפים בירוק-מאובק. אחר כך אורנים ירוקים עם בוהק צהוב וירוק-כהה-כהה של הברושים ליד יוקנעם ואחר כך עוד ועוד המון ירוק מתחת שמים בכחול קריסטל. או שאילו דמעות? זה ממשיך עם שורות אין-סופיות של שיחי כותנה בירוק גדוש מנוקד בפונפונים צהבהבים. אפילו מרחבי החיטה הקצורה עם קוביות הענק של הקש האסוף המונחות בהם - נראות ירוקות בעיני. לבסוף גבעות האלונים רכות רכות ומחבקות. הבית שלי. הגעתי.

דס כבר כתבה תמצית ליום הבלתי יאמן הזה, שהתחיל מהליכה למכתש עם השחר העולה, זריחה מעל המכתש שנצבע בצבעי כתום צהוב אדום, שמים בלילך ורוד תכלת כחול. אלוהים. זה אלוהים. המשיך עם קולות מהבטן על ההר ליד החושה שלנו, גונג לארוחת בוקר, פרידה מהמקום (פחות מהאנשים. פירוט יגיע לאט לאט), נסיעה עד כביש 10, הכביש שרץ לאורך הגבול עם מצרים. לא נתנו לנו לעבור (יש לכם נשק, בנות?), התחלנו לחזור, ופתאום החבורה מגיעה מולינו בכביש הנחשי והצר, עושות סיבוב ונוסעות אחריהם, עושות שלום מלא אהבה לחייל במבטא רוסי עם עיניים הורסות ששומר על המחסום, מכירות משפחה ג'ינג'ית עם כל מיני מבטאים מסקרנים, עושות תצפית איתם מהר-חורשה (שם תמוה לאללה, לאור אפס העצים ברדיוס טריליון קמ"ר מסביב...), נפרדות מהם (כי הם עצרו לעוד תצפית בקדש-ברנע ואנחנו כבר רעבות), עוברות את עזוז (ומגדלנה סוגרת מעגל עם איזה סיפור אישי), מתקרבות לאיזור המועקה של דס, עוצרות לפקניק לא-מספק בפארק גולדה הרב-תרבותי, יוצאות מאיזור המועקה של דס, עוצרות בתחנת דלק לתדלוק עצמי (שונאת את זה), מילוי אויר בגלגלים והצטיידות באייס-קפה מתוק, מיץ ובוטנים, נהיגה רצופה לתל-אביב, הצנחת דס, נהיגה רצופה עד הצפון עם הרבה אינטראקציה עם נהגי-ישראל. התרגשות מרגע שנהיו גבעות וירוק בעיניים.

בבית:

פותחת ת'דלת

מגלה שהשרפרף חוסם אותה קצת (איך זה יכול להיות??)

פותחת את כל החלונות והתריסים, נכנס אויר נפלא.

אוכל לחתולה ששמחה מאוד (!) לראות אותי.

אוכל לדגים, וגילוי שאחד לא התאפק ומת בזמן העדרותי.

שמה Moby-Play (וגם כאן, אולי תצליחו לשמוע)במערכת ומתענגת.

אוכלת בולונז שנשאר במקרר - צריך להתחבר למציאות, לא?

אוהבת ושזופה.