מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

טוב, אני מבינה שזה די טרנדי עכשיו, אבל בחיי, שזה נהגה מזמן, עוד טרם כתבתי בלוג (קרוס מיי הארט): אני נוסעת לסיני. עם הילדים ועם עוד כמה משפחות של חברים קרובים.

ועכשיו להתנצלויות: אם זה היה תלוי בי, סביר שבכלל לא הייתי נוסעת. בפעם האחרונה שנסעתי היתה לפני 4 שנים בפסח, טרם התגרשתי וזה היה סיוט. אני חושבת ששם באופן בוטה וברור התחלתי להגיד לעצמי שככה אי אפשר להמשיך. הוא ישן בחוץ, תחת הכוכבים ואני נדחקתי בין 3 הילדים בחושה הרומנטית-עאלק. הרגשתי כל כך לבד כל 8 (!!) הימים שהיינו שם. לא חושבת שהיתה דקה שבילינו רק אני והוא ביחד. הכל היה מתחים, תסכולים, ציפיות לא ממומשות, כעסים, ריחוק ועוד יותר ריחוק. בעיקר ריחוק ואפילו אדישות כזאת. אם המון מתוך הנישואים שלנו הרגשתי שאנחנו פשוט נפרדים לגמרי, לא זוג בכלל (אלא רק יחידת הורים שמתפקדת יופי) - אז שם זה יצא לאור באופן חד-משמעי, כי הרי יכל היה להיות לגמרי אחרת, והנה - לא היה אחרת. כל הסיני ההיא נצבעה לי בצבע של הנאחס ההוא.

שום דבר לא מפתיע, שלא תחשבו. לא פתאום ריחוק, פתאום לבד, פתאום כל אחד בענייניו - ממש לא. אבל שם זה היה בוטה, בולט. יום אחד הוא נסע עם הילדים לשוק או לדיונה לא זוכרת, ופתאום היה לי טוב. רציתי שרק הם יחזירו ולא הוא. הידיעה שאין לנו מה להמשיך להיות ביחד הכתה בי בעוז, בקיצור. זה היה סיני האחרון שלי, לפני 4 שנים.

אז כמו שאמרתי - כנראה שאם זה היה תלוי רק בי - לא הייתי בכלל נוסעת.

אבל אני נוסעת. כי חברים נוסעים, החברות הכי טובות שלי, עם הילדים שהם החברים הכי טובים של הילדים שלי. שתיים נשואות והבעלים החמודים שלהם עטפו אותי כל כך יפה אחרי הגירושים, נתנו לי תמיד הרגשה שאני נפלאה, וחזקה ואהובה. ועוד חברה גרושה נוסעת גם.

ואם הייתי נוסעת, לא הייתי נוסעת באוגוסט, כי הכי חם, ולא הייתי נוסעת למלון, כי זה הכי פחות סיני בעיני. הייתי נוסעת לחושות.

אבל - אני נוסעת, וזאת הזדמנות לחזור לשם לחוויה מתקנת ומוחזקת. אז נוסעים באוגוסט, ונוסעים למלון (סו פאקינג וואט?!) ואני מתכוונת להפוך את זה לשבוע נפלא במקום מיוחד כל כך.

יש סיכוי שיהיה קשה במעבר גבול, כי יש המון פרוצדורות ובלגן כשמעבירים ת'אוטו, ואני לבד, אין מי שיבדר את הילדים שלי בזמן שאני עוברת מפקיד לפקיד, עם פתק זה או אחר. ויש סיכוי שיהיו רגעים מתישים ומעצבנים בשבוע הזה, ואולי יהיה חם, ואולי האוכל יהיה מבאס קצת, והמלון "מסודר" מדי לטעמי.

אבל יאללה!! אני מתכוונת להנות, לנוח, לקרוא, לבהות, לאהוב את עצמי, להוריד קליפות, להיות עם החברים הטובים שלי, עם הילדים המתוקים שלי, ולספוג את סיני לתוכי.

יציאה ביום שני אחה"צ.

טוב, לפני זה עוד יקרו כמה דברים חביבים ביותר, כמו: שקילה, שתי מסיבות של ריקודים ואובדן חושים (כן, בטח...), מפגש מיוחד עם מישהו מיוחד וחזרה לחיים ביום ראשון.

לילה טוב.