מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

~ מחר בלילה אני נוסעת עם הילדים ועוד חברים לסיני. אחזור בשבוע הבא. עוד לא ארזתי, אבל בסה"כ הרוב מאורגן. מקווה שיהיה נחמד.

~ החלטתי לבטל את כל המנויים שעשיתי לבלוגים שאני קוראת, כי אחרת התיבה שלי תתפוצץ כשאחזור. לכן מי מבניכם שרואה ביטול - נא לא להעלב (אוח, כמה פולניה, הא?). זה מטעמים טכניים :))

~ חוץ מזה יש כאן איזו סערה מאוד מבהילה.

אני עדיין רועדת ומאוד לא יודעת מה לעשות. זה קשור לגרוש שלי ולזה שהוא נוהג לנסוע (יצא ביטוי טוב...) באוטו עם הילדים באופן מאוד לא בטיחותי. רק עכשיו ממש נתתי על זה את הדעת, ובעצם הודעתי לו שאני לא מסכימה. שתבינו, זה לא איזה עניין גחמתי שלי, קטנוני או משהו. הוא נוסע בניגוד לחוק באופן ברור, מתגרה בגורל באופן בוטה, ומסכן את הילדים באופן שלא יעלה על הדעת. אז הוא הודיע לי שאם אני רוצה מלחמה - אז מלחמה אני אקבל.

אף פעם לא נלחמנו, גם בתקופות מאוד חשוכות של הפרידה שלנו, ואף פעם זה לא נגע, לא שרט ולא התקרב לילדים. תמיד סמכתי עליו שהוא לא יערב אותם, גם כשאנחנו היינו יושבים אצל המגשרת וכמעט הורגים זה את זה.

אבל עכשיו, הוא חושב שאני עושה את זה נגדו, והוא לא מבין שלכל אדם שאספר מה הוא עושה, זה יהיה ברור שהוא פשוט עובר על החוק בגדול ומסכן אותם.

אני לא מאמינה שאני אפילו צריכה להסביר את עצמי...

יש לו המון כוח עלי, המילים שלו, הטון שלו. הוא מפחיד אותי. אם כי פחות ופחות. אני גדלה ומתחזקת והפעם זה מבחן גדול וקשה.

רק חצי שעה אחרי שסגרנו את הטלפון, ואחרי שהפסקתי לרעוד פתאום התחילו להתנסח לי המשפטים בצורה ברורה יותר (מכירים את זה?). כל מה שהייתי צריכה להגיד לו: אתה לא תפחיד אותי באיומים שלך. מי שעובר כאן על החוק ומסכן את הילדים זה אתה, כך שאני רגועה לגמרי. אתה צריך להגיד תודה שלא עליתי על זה קודם ואתה תצטרך למצוא פתרון לתסבוכת הזאת, ואל תאיים עלי במלחמות שברור שאתה תפסיד בהם.

איך זה?

כמה כוח יש למנייאק הזה עלי. אוחחחחחחחחחחחח. עכשיו אני כועסת.

והקטע הכי נורא זה שהבן הגדול שלי (כמעט 13) שמע את כל השיחה (השתדלתי להיות בשקט, בחיי, אבל הבית כל כך קטן!), ויצא אלי בסוף. ראיתי על הפנים שלו.... (זהו, עכשיו אני בוכה) שהוא שמע הכל, וזה הבהיל אותו. הילדון שלי... באיזה מצב אני מעמידה אותו?! אמרתי לו: תשמע, כשהורים נשואים הם רבים, נכון? והילדים שומעים, נכון? ולא תמיד הורים מסכימים בניהם על דברים, גם על דברים חשובים. אז לפחות בזה אנחנו כמו הורים נשואים...:) הוא חייך קצת, וגם אני בעצם. אמרתי לו, שאני יודעת שאבא שלו אבא נפלא, ואנחנו סומכים אחד על השניה בתור אבא ואמא, אבל כאן - זה משהו שאני מאוד מתנגדת לו, ואין לי עדיין פתרון. והבן שלי אמר - אני גם מתנגד לזה (הכוונה למה שאבא שלו עושה ואני יודעת שהוא כעס עליו בקטע הזה, אבל לא יכל לעשות כלום. אולי עכשיו הבן שלי מרגיש שהוא בוגד באבא שלו? כי הוא זה שסיפר לי, כולם סיפרו לי בעצם, את זה ככה ואחרי ששמעתי הבנתי מה קורה שם והתחלתי לפעול). אני מתארת לעצמי איך הוא מרגיש, להיות תקוע ככה בין ההורים  הגרושים שלך, איזה מצב מחורבן (ואני יודעת, כי אני "דור שני לגרושים"...).

לא תהיה לי ברירה אלא מחר על הבוקר להתקשר למגשרת (לשעבר) שלנו, להתייעץ איתה מה לעשות. ואם לא אתפוס אותה, אז לעו"ד שהוא גם מגשר שאני יודעת מקובל על האקס גם (כמה שאני מתחשבת, קיביני-מט...).

התלבטתי אם לכתוב את זה כאן, כי אני ממש לא מרגישה נוח לחשוף דווקא את הצד הזה של החיים שלי. לא מרגישה נוח להיות בעמדה של מישהי פגועה ממישהו אחר, שממש לא שייך לחיים שלי יותר, חוץ מנקודות ההשקה עם הילדים. לא מרגישה נוח לדבר עליו כך, כאילו להשמיץ אותו - זה מחליש אותי. זה מובן איכשהו? אבל מצד שני, זאת הסערה עכשיו, והיא אמיתית ומפחידה, וכמו שאני כותבת כל סערה או שלולית בחיי פה (כמעט כל...), אני צריכה גם את זה.

לילה טוב.