מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו
מיי זה פורס בי וויז יו |
| 10/2007
מצב
אני רוצה לצעוק
לא יודעת אפילו מה ואיך
ישר נסתם לי הפה
מעצמי לא ממישהו או ממשהו
מעצמי
סותמת את הפה
וגם הלב סתום כזה קצת
כבר שנתיים או יותר
או פחות
שכחתי לספור
ומרגע שהפסקתי לכתוב
כאילו שלא היה
כי ידעתי שמה שאינו כתוב אינו
ומה שאינו - אינו כתוב
זאת שאני חייבת לחזור לכתוב
כדי לחיות שוב
ולהיות
ולהוציא את הסתימה הזאת
אבל כמו בוסת של הנשים החכמות
כך אומרים
שנגמרת אז נשארת החכמה
ולא בורחת
כמו דם הוסת
אז כשהמילים לא בורחות כמו דם הוסת
שלי
שעדיין בורח
אז החכמה נשארת
הדם הולך והחכמה נשארת
והחכמה הכוונה לעשיה
להיות על האדמה חכמה ועושה
ולא בעננים
במילים פשוטות
אז אם הדם בורח
והמילים לא
אז אפשר להמשיך להיות כמו
בשנתיים האחרונות
והנה המילים ברחו לי
והחכמה איתם.
ואין יותר מילים.
תכף אשב לעבוד.
איך איך איך איך איך איך איך איך איך איך איך איך איך עושים את זה?
אני רוצה לצעוק מתסכול
וריקות.
שקט במוח ושקט בקצות האצבעות
אז מה נשאר?
המון, הכל. אין תלונה, יש תודה
אבל אין אש, אין כתיבה, אין אהבה, אין קול
אין עונה?
הקול אובד
אני אובדת? לא בטוחה
איך מחברים, איך?!
מתי אדע, אך אדע?
הרצון לבקש מורה, מדריך, אהבה
זה רצון של הדם הבורח
של אשת הכתיבה ולא אשת העשיה
המורה היא אני
אני
יודעת
אבל לבד גם לא נכון ולא אפשר
זה כמו החתול שלי שרודף אחרי הזנב
של עצמו
כי הרצון למצוא את השילוב
של כתיבה
של יצירה
של אש
ושל עשיה עם רגלים על הקרקע
קיים מאוד חזק למרות שאני שוכחת אותו
כשאני לא כותבת
כשהתשוקה לכתוב שוכחת
התשוקות שקטות
ואפשר לי לחיות כאן רגילה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
