| 10/2007
בטח יש לו טעם של עוגיות
זה קרה. היום. לא המפץ הגדול - אלא מפגש קטן וחמוד שעשה לי נעים, you know... לכל היום.
נכנסתי לקנות עוגיות בחנות חדשה, קונדיטוריה ונשארתי שם כמעט שעה, מקשקשת ומצחקקת עם הבחור שעובד שם. בחור? גבר צעיר ומקסים. בטח מינוס 10 שנים ממני ובכל זאת ואולי בגלל זה - היה פשוט כיף.
כמובן שכבר שם, תוך כדי שיחה זורמת מעניין לעניין, מעל לקופסאת העוגיות שפתח לכבודינו וקפה מעולה מהמכונה שלהם, חשבתי לעצמי: מה זה? זה משהו שאפשר לעשות איתו משהו, או כמו שהתחיל - ככה יסתיים? נכנסתי, קניתי, פטפטנו, הלכתי? או שאפשר לעשות מזה משהו יותר ממשי? להציע עוד קפה מתישהו? להשאיר מס' טלפון? לעבור לנושאים אחרים, ככה בזרימה, ולברר אם יש/אין לו חברה, בן כמה הוא בכלל (אני יודעת את התשובה: אני בן 34, ואת? 44.. מה????? לא רואים עליך.. טוב, יאללה ביי) ואם בא לו?
ואחרי שיצאתי ממנו, הייתי עסוקה בו, כל היום. טוב, הרבה מהיום. הייתי עסוקה במה שהרבה מאתנו עסוקים הרבה מאוד פעמים בחיים שלנו: מה היה אילו. פאק. איזה שיט זה. עצם השאלה הזו, מעידה שמה שקרה בהווה לא היה שלם, עד הסוף, נכון- אלא היה חלקי וחסר במהותו. לא מספק. כן, מה היה אילו... מה היה אילו הייתי הייתי נשארת עוד קצת. או מציעה לו את מס' הטלפון שלי, או עוברת לפסים יותר סקסיים ופחות יוםיומיים... מה היה אילו הייתי חוזרת לשם מחר נגיד, אולי בשעה שהוא איננו ומשאירה פתק עם המס' שלי וכמה מילים: היי ס', זאת מגדלנה, שהיתה פה אתמול וככה דיברנו אחרי שנתת לי לטעום מעוגיות החמאה המדהימות. היה לי נחמד, וחשבתי, אם תרצה, לפטפט שוב, הנה מס' הטלפון שלי. אם לא - סבבה. פתק כשהוא איננו נראה לי נכון, כי אם הוא ממש לא בעניין, נוכל להמנע ממבוכה נוראית ואם הוא דווקא כן מעוניין - הוא יתקשר.
לא ככה?
ופה הזמן לספר על "מבחן הנשיקה". כך אני קוראת לו בליבי (ובין רגלי...), ואולי סיפרתי עליו כבר? הממ. לא זוכרת. הנה זה, מבחן הנשיקה: כשאני פוגשת מישהו, אז תוך כדי דיבור/פיטפוט מה שלא יהיה, אני זוכרת לשאול את עצמי, תוך נסיון להדמות את המצב ההיפוטטי באופן הכי מוחשי: נשיקה, עכשיו, איתו. לפי התגובה שהגוף שלי מייצר - אני יודעת אם כן או לא. ברמת המשיכה, לא ברמת חשבון הבנק המשותף. אם נהיה מין כירכום פנים קטן כזה לשמע המחשבה על נשיקה, למראה השפתיים, השיניים (השפם/זקן, אף, גבות, עיניים, חצ'קון, תנוך) - אז לא, זה ברור וזהו. אם יש ספק, אז צריך פשוט לחכות קצת, לנסות ליצור מצב של נעימות, שיביא לתוצאה חיובית למבחן הנשיקה, אבל בלי לחץ וכפייה. ואם אין ספק, והתשובה ברורה כאור השמש בזריחה מהארבל - כן כן כן I DO I DO I DO רוצה ומאוד - אז יופי. עכשיו רק צריך להיות נועזת, אמיצה, קצת נטולת עקבות, נעדרת חששות מדחיה, ולעשות את הצעד: או שיביא לנשיקה, או שיביא את הצעד הבא. בקיצור- בדיוק מה שלא קרה היום בקונדיטוריה.
אז החמוד הזה עובד שם והוא גם סטודנט למשהו, הוא נראה מתוק ודובי להפליא, ותוך פחות משעה עברנו בשיחה קולחת על שלל נושאים מאוד חביבים ומרתקים, דבר שמזמן לא קרה לי עם מישהו.
ועכשיו: האם הוא פשוט יכנס למגדלנה'ס-הול-אוף-פיים (רשימה בצד שמאל...), כעוד פרצוף עם טעם של החמצה שאפילו לא נוסתה, או שהוא יהפוך - בזכות מעשים נועזים (נואשים?) לעוד פרצוף עם גוף וטעם אמיתי ונפלא?
שאלה.
לילה טוב
מגדלנה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
