מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

עשיתי מעשה: נכנסתי לחנות כזאת של המון ממתקים, מכירים כאלה? בכל קניון כמעט, עם שורות שורות של מיכלים שקופים, שבכל אחד בוחטה של איזה שוקולד, סוכריה, גומי או ממתק אחר? והם עומדים זה לצד זה, בשורה צבעונית ונוצצת, כל כך מעוררת תאבון, כל הפה מתמלא ברוק ורעב וחשק עז "למשהו מתוק". ועל המדפים - ראיתם פעם מה יש על המדפים? מרציפנים, פרלינים, חטיפי-שוקולד מאלפי סוגים, ארנבות משוקולד עטופות בנייר מוזהב (מענין מה עלה בגורל אוסף הזהבים שלי?), סוכריות שקדים עטופות בצלופן עם סרט, קופסאות פח עם כל מיני סוגים של סוכריות (הכי הכי זה אילו בצורת פירות, חמוץ-מתוק, שהיו אצל סבתא שלי...), ונוגת. ובטח היו שם עוד מליאן-ת'אלפים של סוגים של ממתקים, שאני לא מצליחה לשחזר (אוקי, סיבה טובה לקפוץ לשם שוב מחר).

זה קרה אחרי שגמרתי קניות וסידורים והייתי גמורה וזקוקה נואשות למשהו מרגיע. כשניסיתי לברר לעצמי מה זה שאני כלכך זקוקה לו (חוץ מהדברים הרגילים והצפויים שכרגע אינם בנמצא), היה לי ברור שמדובר בשוקולד ולא סתם שוקולד אלא משהו מאוד מסויים: שוקולדים קטנים משוקולד מריר עם ליקר בפנים, ששמים בפה וטיפה מוצצים, לא יותר מדי, ואז נותנים ביס קטן ופאצ פאצ שפריץ טראח - זה מתפצפץ בפה ונשפך, כל הליקר מתקיף את החיך והלשון, בטעם החריף-מתוק-אלכוהול-שוקולד שלו. אוח, זה כל כך טוב. מי שלא טעם שוקולד עם ליקר בפנים במימיו לא יודע עונג מהו.

נכנסתי ומיד חיפשתי. הסתובבתי בין המיכלים גדושי הממתקים והמדפים, בחנתי, פשפשתי ולאט לאט חדרה לה ההכרה - שאין, אין את זה. חסר, נגמר, אזל, אכלו לי שתו לי, זאב טרף לי ת'שוקולד. פניתי למוכרת, עם חריץ עמוק במחשוף של החולצה החומה-שוקולדית שלה, והיא הסבירה לי שהפסיקו ליצר. לא לא לא! איך אפשר לקבל גורל כזה?! ומסתבר שאני לא היחידה, כי היא סיפרה שכמעט כל יום נכנס מישהו או מישהי שמבקש בדיוק את זה: שוקולדים קטנים משוקולד מריר עם ליקר כהה בפנים שעושה אפקט של אורגזמה קטנה בפה. מבקשים ומתים - לא מאמינים - כי אין יותר בשוק.

"תקחי משהו אחר, יש פה המון דברים מה-זה טעימים, תנסי משהו אחר, תנסי..." ניסתה לעודד אותי ואפילו שלחה אותי לשני המיכלים האחרונים שם יש שוקולדים אחרים עם ליקר, לדבריה: "תטעֶמי, יש שם עם איזה יין". על מיכל אחד היה כתוב: שוקולד חלב במילוי וודקה. המממ... לרגע חכחתי בדעתי, והחלטתי שלא. מחר במסיבה נעמיס את מנת הוודקה-אשכוליות החודשית שלי, היום לא. ובמיכל השני הה כתוב: שוקולד עם ליקר ובתוכו שכבו המוני שוקולדים מאורכים עטופים בנייר זוהר-זהוב-זעיר. לקחתי אחד לטעום, היא אמרה שאפשר, כמו בסופר עם הזיתים והחמוצים, או הצימוקים והשקדים, או הענבים והצנוברים. טעמתי וזה ממש לא היה זה: השוקולד היה פשוט ונמסוסי מידי, הליקר היה חריף, דליל וזול מדי. החמצתי פנים והזעפתי גבות. מה יהיה, הצורך השוקלדי רק גבר.

עכשיו, מצבים כאלה יכולים להיות מאכזבים, מתסכלים ומדכאים - שהדבר לו ציפתם לא מתקיים. מצד שני הם יכולים להוות קרש קפיצה למשהו חדש, מסעיר, נועז. עולם חדש שיפרס ויכבוש. לכן, לא ותרתי ולקחתי לשקית הקטנה ככה:

~ 2 שוקולדים מהסוג המאכזב, זהובים עם הליקר הזול (זול זול, אבל עדיין הכי קרוב למקור הנחשק).

~ 2 שוקולדים חלביים עם מילוי קרם שמנת (זה פשוט כל-כך טעים. שילוב מושלם, חלבי מנחם ורך. זה בטח הדבר הכי קרוב להנקה שמבוגרים יכולים להרגיש).

~ 2 שוקולדים עטופי זהב אדמדם במלוי קרם שקדים (למצוץ ולמסמס את זה שעות בפה, זה אלוהי, אך לא משתווה לאחרים).

~ 1 גזע גדול, עבה ועממי של מקופלת (הצלחה מובטחת, זה תמיד נפלא).

מה יש בשוקולד שהוא כל כך מרגיע, מנחם, מחמם, שממלא את הגוף ואת הנפש באהבה סמיכה ורכה? לא יודעת, אבל זה עבד.