מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

לא מספיקה, בחיי. לא מספיקה לכתוב, לקרוא, להגיב. איזה באסה וסליחה גם.

אולי מחר בבוקר אספיק להגיב לתגובות, להגיב לבלוגים אחרים ולכתוב משהו על הברמצווה, על האקס, על כל ההורים והמשפחתולוגיה, עליו, על המדבר שלא היה בסוף אבל כמה נפלא היה (ועדיין) גם בלי זה, על הטיפול, על הדירה, על העבודה, על הלימודים, על הכתיבה בבלוג, על אהבה והתמסרות, על שייכות ואחריות, על שגרה והתאהבות, על יחסי גומלין בין כתיבה לחיים, על חשיפה וסיכון.

בנתיים רק יכולה לומר בבנאליות פלצנית שהחיים מדהימים, עולים על כל דמיון, ומסתבר שאני אוהבת כל רגע בהם, גם את הזמנים המחורבנים (שמישהו יזכיר לי את זה בבקשה, כשאהיה בתחתית...).