רוצה שהוא יחטט בהכל, שהכל שלי יהיה שלו.
בארונות הבגדים שלי, שיביט, ימשש, יריח, יתעניין וישאל אותי מה זה ומה זה, ולמה יש לי שתים ירוקות ורק אחת שחורה, ולמה זאת ארוכה ואילו הפרחונית קצרה, ומה אני מעדיפה צמוד או משוחרר, פסים או נקודות, גומי או כפתור, מעל או מתחת לברך, מה אני לובשת בחורף ואיך נראים כל התחתונים שלי והחזיות.
רוצה שהוא יחטט מאחורי הבגדים, איפה שהסודות שלי, בשקיות עם הצעצועים, בסלסלה עם הבגדים שאףפעם בעצם לא השתמשתי בהם, בקופסת התכשיטים, שישפוך, ימדיד אותי, יביט, יבחן, יביע את דעתו הנחרצת לכאן או לכאן, לחסד או לשבט, כי זה שלו. שלי שלו.
רוצה שהוא יחטט לי בכל המגירות והמדפים. בכל הכתובים שלי, ביומנים, במחברות הסודיות, בסיפורים של פעם, בתדפיסים, בשברי הפתקאות מכל מיני זמנים. שינבור ברשימות, ישאל, יתהה, יחפור בהן, יבקש פרטים, סיפורים, הסברים. שיעבור על כל הניירת, איך חילקתי את החיים שלי לנושאים, מגירות ותתי-קטגוריות. בנק, מכונית, בריאות, ילדים, לימודים, אשראי, דירה, ישוב, גירושים, שוטף, זריז, לטיפול עתידי, כספים, צילומים, הצעות, עבודה, חומרים, מאמרים, פירסומים, ספרים, חוברות, סילבוסים, קורסים, קלטות, ציורים של הילדים.
רוצה שהוא יעבור על כל הדיסקים שלי, כל הספרים. יקשיב, יעלעל, יקרא, יקטלג, יחרוץ דין.
רוצה שיגלה מה הסיפור שעומד מאחורי כל חפץ, רהיט ואביזר מחיי. שיספוג, ילמד, יכיר. יהפוך אותי לשלו, ישקיע את כל פירטי החיים שלי בתוך עצמו, זה יהיה לשלו, זה יהפוך להיות הוא.
ואם יתן לי – אעשה אותו דבר אצלו, בשבילו. בכל הארונות, השולחנות, המגירות, המדפים, האצטבות, במחשב, במטבח, בחדר האמבטיה, בחדר הילדים, בחדר השינה שלו, בסלון, בעבודה שלו. בכל פינה של חייו הפיזיים, כדי לחדור לחייו הלא-פיזיים, לתוך נפשו, לתוך שתי עיניו המאירות, לתוך הלב המתעורר שלו. לראות הכל דרך שם, משם. הוא יהיה שלי, עולמו יהיה שלי, וכך אני אהיה הוא.
זה אפשרי, יש דבר כזה? מה זה אומר? מה זה אומר שאני רוצה בזה כל כך? האם יסכים, יסכין, יהיה נכון לצלול איתי לזה? כדאי, זה נכון, זה נחוץ, זה שפוי? אני נורמלית?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
