לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו


מיי זה פורס בי וויז יו

כינוי: 

בת: 61





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

גבירותי ורבותי: והרי תוצאות המבחן...


עברתי ועברתי עברתי ועברתי עברתי ועברתי, עברתי ועברתי, עברתי ועברתי, עברתי ועברתי, עברתי ועברתי, עברתי ועברתי, עברתי ועברתי, עברתי ועברתי!!!

 

טרללהלהלהלהללהלהלהלהל... ייייייההההאאאא!! יאבאדבאדו! היפ היפ הורא! הבאנו ש-ה-לום עלייי-כם, הבא-נאו ש-ה-לום עליייי-כם... יש יש יש. הו הא מה קרה? מגדלנה ניצחה אותה...

 

אני שמחה וגאה בי. עבדתי קשה, כל מי שהיה לידי עבד קשה, הילדים שלי עבדו קשה, ההורים שלי, החברות והחברים שלי. אפילו העוזרת שהיתה לי אז (בנתיים אנחנו מנקים לבד מפאת חוסר כסף) עבדה קשה כי אני לא עשיתי כמעט כלום בבית למשך חודש. קוראי וכותבי ישראבלוג עבדו קשה בעידוד ודחיפה ואמונה.

 

תודה לכולם!!

 

עכשיו אני מוסמכת עם תעודות - אז יאללה - לעבודה!

 

שנה טובה ושבת שלום ותהיו בריאים ואמיצים.

 

מגדלנה

 

נכתב על ידי , 14/10/2005 14:44   בקטגוריות המבחן  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אח. שגרה אהובתי!


קמתי בבוקר, התקלחתי, כולל חפיפת ראש, צחצחתי שיניים, התלבשתי, שתיתי קפה וישבתי בשקט בגינה! לא פתחתי ספר, לא קראתי טיוטות ותרגומים, לא גלשתי באינטרנט לאתרים מקצועיים ולא פתרתי מבחנים מקדימים. פשוט כי כבר לא צריך, כי אני אחרי המבחן!!!!!!

 

אחרי הקפה התחלתי לסדר את הבית, תליתי כביסה, סידרתי את הסלון, התחלתי לסדר את המחסן. הילדים התעוררו. אכלנו, פטפטנו, התחבקנו, צבענו כוננית שקבלנו מהשכנה, צבענו את המיטה שלי. שתי שכבות: אחת בבוקר, ואחת אחה"צ. טיפלנו בגינה, אמא (אני) עשתה טלפונים בקשר לעבודה שלה, בנסיון לשקם את ההריסות מהחודשיים האחרונים ובתקווה להתחיל להכניס קצת כסף, דבר קשה לכשעצמו ביולי-אוגוסט ובנתיים הילדים בנו אוהל עצום עם כל האטבים הקיימים בגלקסיית שביל-החלב, אחר הכינו פיצה מגעילה בתנור, פרקו מדיח, הורידו כביסה (אמא!! די להעביד אותנו!!). אחה"צ אחד נסע לתל-אביב לבני דודים, שניים עשו עם אמא סידורים. ארוחת ערב אצל חברים. חזרנו לקראת 11 בלילה, עייפים אך מרוצים. איזה יום נפלא! אח. השגרה המבורכת (כן כן, מכירים אותך, נראה אותך מחזיקה מעמד עם זה יותר מחמש-שש דקות...).

 

המבחן:

האם עברתי? לא יודעת - רק עוד כמה שבועות טובים תהיינה תשובות. למה? ככה! כנראה סוחבים את טפסי הבחינה על הגב של איזה גמל לצד השני של כדור הארץ, אז זה לוקח הרבה זמן.

                                                                   

איך היה? קשה, קשה לאללה. אין לי מושג אם עברתי או לא.

 

מאושרת? כן. שמחה, הקלה. הצלחתי לעשות את זה. חתיכת פרוייקט לקחתי על עצמי.

 

מופתעת? כן ולא. פתאום נזכרתי שיש לי את זה, את הכוחות לעשות דבר כזה. הרגשה כאילו אני חוזרת לאיזו "עצמי" כזאת שקצת הלכה לאיבוד בעשור וחצי האחרונים. אני גאה בי.

 

המשפחה: 10. מדהימים. בורכתי ורק יכולה לומר תודה ותודה.

 

ילדים: מדהימים במיוחד!

 

חברים, ידידים ומכרים: נפלאים. וכמו שסבתא שלי תמיד היתה אומרת, אבל על הצרות שלה - אני אומר על החברים שלי: אם על כל טלפון של עידוד וברכה, על כל אימייל, על כל אס-אם-אס שקבלתי ביממה-שתיים לפני המבחן הייתי מקבלת שקל אחד - הייתי יכולה לטוס מסביב לעולם ב80 יום! ולא באייר-איג'יפט. תודה לכולם!

 

                                          

 

זהו. עכשיו למשימות החיים: ילדים, פרנסה וחיפוש בן-זוג (אני מחפשת???).

חופש גדול נעים (איזה באסה עם סיני, הא?)

 

 

נכתב על ידי , 27/7/2005 00:46   בקטגוריות המבחן  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ישורת אחרונה.


                                                 Richard Doyle-Snail Race (detail)

ישורת אחרונה. ככה קוראים לזה, לא?

לאסוף את עצמי לימים הקרובים. הילדים שוגרו לעוד סוףשבוע ארוך בלעדי. את החשבון הם יגישו לי בסוף big-time, אבל הם גם בעדי לאללה. באמת. רק שגם להם קשה עם זה שאני כל כך לא איתם ולא זמינה ולא פנויה וגם כשאני איתם, אני לא באמת איתם.

לאסוף את עצמי לתנופת למוד אחרונה, סגירות פינות לא ברורות, חורים שחורים, לחזור על מה שצריך (הרבה!), עוד כמה מבחני נסיון באינטרנט (ולגלות שוב שבנושאים מסויימים אני פשוט לא טובה מספיק, ובנושאים אחרים אני 10). לא לתת לחוסר ריכוז להשתלט. וזה קשה. חוזרת לדפוסים של קימות רבות, של עריכת רשימות (מה צריך לעשות אחרי.. מה צריך עוד להספיק החופש.. מה צריך לעשות לקראת שנה"ל של הילדים.. מה צריך לעשות לגבי כל מה שדחיתי בחודשיים האחרונים, בשנה האחרונה, ב-41.5 השנים האחרונות..). דפוסים של כתיבה/קריאה בבלוג/ים, גלישה, מחשב, דפוסים של קריאת כל שורה 10 פעמים בלי לשים לב לזה אפילו. דפוסים של זלילות וקפה. די. ראבק. תתרכזי. רק עוד כמה ימים.

והנפילה שאחרי? תהיה? תהיה קשה? נעימה? אצהל ואשמח ואדווח לכל העולם, או שזה יתפוגג בקול ענות חלושה אל השגרה ואל החובות ואל הצורך להמשיך לחזיק את עצמי מעל לפני המים בתפקוד בלי שקיעות עמוקות ואפלות. נראה, ימים יגידו. ימים ספורים מאוד יגידו!!! תכף אפשר יהיה לספר בשעות ולא בימים. אני פוחדת, נרגשת, חוששת, מאושרת, גאה, מבוהלת, נלהבת. הבטן מתהפכת. בגדול, אני מעדיפה מצבי "פרוייקטים" ודרמות, מאשר שגרה והתנהלות סדירה. so fucking what?!?!? יש פה חיים וצריך יהיה לחזור אליהם ממש ממש תכף אחרי המבחן. בכל אופן אני חושבת שזאת הפעם הראשונה מזה הרבה שנים, שאני נורא שמחה שתכף יהיה אוגוסט...

 

תכף אשוף. נתראה "אחרי".

 

 

נכתב על ידי , 21/7/2005 12:46   בקטגוריות המבחן  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
23,936
הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmagdalena אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על magdalena ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)