יש לי איזה חצי שעה, לפני שאני טסה לעבודה, והנה אני יושבת לי מול המחשב, מתה לכתוב משהו, ולא יוצא כלום. המחברת מלאה התחלות של מליוני פוסטים נוגעים ללב, אבל שום דבר כרגע לא מתאים. סתם להכניס משהו כדי שיכנס? המממ.. לא נראה לי, למרות שאני זקוקה לזה כמו אויר לנשימה.
אז החלטתי להציץ באתר ההכרויות רב-המעללים בו אני רשומה, אבל ממש אףפעם לא נכנסת אליו (כן... כן... בטח....), ורק לעיתים רחוקות אני בודקת שם דואר (yaaa... sure...). אבל באמת, אתר כזה בו אני בעיקר בודקת אצל אחרים, בכרטיסים שלהם, לא נוקפת אצבע אבל חוטפת חרדה קיומית היסטרית אם מישהו פונה אלי. מה שנחמד שם, זה שאפשר לבדוק גם מי הציץ עלי, מי בדק את הכרטיס שלי. בהתחלה נורא התלהבתי מזה, כי ראיתי שמדי פעם (בעיקר אחרי ששמתי את התמונה של מג ראיין) איזה גברבר נכנס ובוחן אותי. זה נותן הרגשה נעימה כזאת, כאילו מישהו מביט עלי במקלחת או משהו כזה. לאט לאט התחלתי להבין שזה שהם מסתכלים לי בכרטיס זה חביב מאוד, אבל אוקי - מה שחשוב זה שהם גם יפנו אלי בעקבות הרושם העז שהמידע והתמונה עשו עליהם, שהם ירדו על ברכיהם וישלחו לי מסרים מתחננים: "מגדלנה, הו מגדלנה! התהיי שלי???". אבל. המ. זה לא ממש קורה. אולי אני צפונית מדי, אולי יש לי יותר מדי ילדים, אולי אני מבוגרת, משכילה ולא אנורקסית מספיק. אולי העובדה שכתבתי שאני אוהבת לקרוא ספרים ו-no-more זיוני סרק, אולי זה הופך אותי לדודה זקנה, שמנה ופריג'ידית.
בקיצור, פעם באלף שנה יש שם איזה מסר ובדרך כלל זה יהיה מאחת משתי האפשרויות: או מגבר שמבוגר ממני בלפחות 10-15 שנים, מה שלצערי לא ממש אפיליניג בשבילי (מה שאומר דרך אגב, שהגברים בגילי פחות או יותר, פונים לילדות בנות 30. וזו עובדה בדוקה ומתסכלת ביותר...). או שהמסר יהיה מרווק צעיר וחלק ש"נורא בא לו על מבוגרת". ססססססמק עליך. גם לי בא על צעירים. תאמינו לי בא לי ולא טמנתי ידי בצלחת. או שאומרים את זה ההיפך? טמנתי ידי בצלחת? לא יודעת, בכל אופן עברו הזמנים האלה, כרגע לא בא לי, אוקי? ואל תגידו שאני כבדה, יבשה ומבאסת, כי זה לא יעזור ואני לא כזאת בכלל. אני קלילה, רטובה ומאוששת. לא אומרת שאם אתקל במקרה, ככה, תוך כדי הימהום טידילי פום באיזה חמוד, אז בהכרח אמנע, אבל בגדול, זה כרגע לא מעניין אותי ובטח לא אתאמץ בשביל זה. מה שרציתי לומר הוא שאם כבר מישהו שולח לי מסרים, זה או מבוגרים יותר, או צעירים ממש, או - וכאן הדבר המעניין באמת - כל מיני טיפוסי שוליים מוזרים מהמערה ליד פרדס-חנה או מאיזו חוות-יחידים בהרי אילת.
וזה סיפור חיי: אנשי השוליים באים וסופפים תחת צילי, גפני ושמלתי. עוד בתיכון, כל החנונים הכי מוזרים, כל רודפי הזיקיות ומהפנטי החרדונים, כל גאוני הפיזיקה חסרי כל סקס-אפיל (המממ. וזה כל כך סקסי הרי...), כל נידחי ונידכאי - כולם הגיעו אלי. השאפים, השווים, הקווטר-באקים של השכבה, ממני והלאה, למרות שהם תמיד "העריכו" אותי מאוד, ובעצם עם חלקם אפילו כן הזדיינתי, אבל מי שבאמת רדף אותי, היו כאמור האאוט-סיידרים, האנדרדוגים.
והנה, אתר ההיכרות הזה, עושה לי את זה בשנית: בחיי, כל הגבריים, אטומי המבט עם משקפי השמש הקשוחות, הגולשים, האיניים, הקוליים, הם בכלל לא יורקים לעברי, אפילו לא מעיפים מבט בכרטיסי המושקע, והאחרים, חובבי הריקודים הסלונים ואוספי הבולים ועטיפות-הפאסטה - מציצים גם מציצים, מעיפים מבט גם מעיפים, יורקים גם יורקים, ופה ושם מעיזים לשלוח איזה מסר.
אז היום קיבלתי מסר מרווק בן 53. נו.. מה יהיה...??. עיצה - אחים, הושיעו נא - אחיות....
(ואל תגידו לי לפנות בעצמי, כי את העיצה הזאת אני יודעת, ובעצם האמת היא שלמרות כל ההצהרות שלי, אני כן רוצה שזה פשוט יפול לי מהשמים).
(ואיך כל זה מסתדר עם חשבון הנפש והמשאלות מהפוסט שלמטה? תהרגו אותי אם אני מבינה...).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
