אתמול נפרדנו.
היה איזה שבוע לפני שלא דיברנו, פשוט לא דיברנו.
זה היה כלכך מוזר...
ובשבוע הזה חשבתי המון,
והבנתי שאני עדיין אוהבת אותו, אבל יותר בתור חבר טוב מאשר חבר-חבר.
אז נפרדנו בטוב (:
וכל שאר הערב היינו לגמרי סבבה אחד עם השניה, אז הכל טוב.
וניצחתי את כולם בבאולינג, אז עוד יותר טוב D:
קיצר, טוב לי עכשיו.
וכיף לי שישלי חברים טובים (:
אני בנאדם ששונא שינויים.
שונאתשונאתשונאת.
ואין סיכוי שהחיים ימשכו בלי שינויים, פשוט אין.
נשמע מתסכל ?
אכן.
אבל ראיתי שאני מסתדרת טוב עם שינויים, וגם כשקורה שינוי דרסטי מאוד - איזה קטע - השמיים לא נופלים.
ועכשיו כשמשתנה משהו אני לומדת להסתדר איתו ולא מתמוטטת.
הייתי ממש לחוצה ממה יהיה שנה הבאה - מתחילים בגרויות, יש מנהל חדש, יש מורה חדש/ה למתמטיקה [ ובהתחשב בעובדה שהייתי שונאת מתמטיקה מושבעת ולא למדתי מתמטיקה 3 וחצי שנים, יש סיבה ללחץ ], מורה חדש/ה ללשון, מתחילה מגמה ועוד המון המון דברים שמשתנים.
אבל עכשיו אני לגמרי רגועה.
אני אפילו מחכה לראות מה יהיה ואיך הכל יתנהל.
סופרייז סופרייז, הילדה-ששונאת-שינויים
השתנתה (:
ולנושא אחר :
ישנתי אצל נטע 3 ימים O:
ובזמן הזה אני, היא, דידי ונועם [ שייעץ מהצד P: ] ציירנו לה על הלוח שעם D:
תוצאה :
ההקטנות של ישרא מגעילות פשוט ><
שתי מסקנות לסיכום :
1. לסחוט תרד במשך חצי שעה זה לא כיף, זה מעייף וזה כואב בסופו של דבר.
2. לתת לילד בן 4 לשחק ב-wii ולנצח יכול לנפח לו את האגו ברמות אסטרונומיות.
או בניסוח אחר:
1. הכנתי קציצות תרד צמחוניות לצמחוניה שכמוני (:
2. ישלנו wii שאחותי קנתה בכספה ובכספי האמא-אבא-בבקשה-תנו-לי-כסף. סתם, הם השלימו לה
את הסכום שלא היה לה. קיצר, אחשלי מסתובב לו בבית בקריאות "אני תותח ב-wii !! נכוןנכון ??"
והקטע הוא שהוא באמת מנצח.
באמת ><''
אביגיל, שסוף סוף צריכה שינוי, והולכת להנות ממנו P:
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פשוט אביגיל (:
