במכונית חיי שדוהרת במורד הכביש אני רואה אותך עומדת ברחוב. ניגש אלייך ושואל אם את צריכה עזרה. את אומרת שלא, שהדרך כבר מוכרת לך ושאת רק רוצה לצעוד בה שוב, אז אני מציע לך ללוות אותך בהמשך דרכך. את אומרת לי שתמיד חיפשת שותף ושאני נראה כמו מישהו שיכול גם לתרום למסע, וכך אנחנו צועדים במסע החיים המתפתל. הדרך שנגלית לעינינו יפה מתמיד. הנוף חדש ורענן ונראה שכל ציפור וכל צמח יודע שמשהו שונה הפעם. ההרים הרחוקים, שבדרך כלל מלאים בשלג, מוריקים עכשיו ונדמה שאהבת חיינו מחממת אפילו את העולם. העצים שאנחנו עוברים לידם נמתחים לדום כאילו כל חייהם חיכו שנעבור תחתם. ציפורי השיר פוצחות במיזמור מיוחד שכתבו במיוחד בשבילנו, ואנחנו מקשיבים לכל צליל וחוקקים בזיכרוננו כל מבט. לפתע את נזכרת ששכחת משהו מאחור, מזוודת רגשות קטנה אך חשובה. אך הדרך חזרה ארוכה ומפותלת ועכשיו נדמה שסערה מתקרבת. את חוזרת לאחור אל עברך המפואר ומשאירה מאחוריך עולם אפור וגשום וקר. אני נשארתי לצעוד לבד בדרך שאת בחרת ושאליה אני הצטרפתי. ועכשיו הציפורים כבר לא שרות, ועכשיו ההרים מלאים בשלג, ועכשיו העצים מרכינים צמרות. ועכשיו אני חוזר אל המקום בו נפגשנו לראות אם נשארו שם מזכרות.

במכונית חיי שדוהרת במורד הכביש אני רואה אותך עומדת ברחוב. אבל הפעם אני לא אעצור.