להיות עם אחת ולאהוב אחרת,

ככה זה תמיד עם אהבה נבגדת...

תמיד חשבתי שזה לא הגיוני שאי אפשר לאהוב יותר מבחורה אחת בחיים, אבל היום אני יותר ויותר מבין שאין דבר הגיוני יותר.

אהבה משאירה בך מקום ריק שרק מחכה להתמלא אבל אין מה שימלא אותו בתוכן, כמו משחק הרכבה של ילדים בגן, כל אחד צריך את החלק שלו שיבוא וימלא את החסר. כמו פאזל גדול ומורכב, כל חלק חייב לבוא עם החלקים האחרים ורק ככה אפשר לראות את התמונה הכוללת. בנוסף, חתיכות מפאזל אחד לעולם לא יתאימו לפאזל אחר. כדי להרכיב פאזל נוסף אתה חייב לשכוח מהאחר ולקנות חדש. ממש כמו באהבה.

את הפאזל שלי חשבתי שאני יודע להרכיב וחשבתי שאני יכול למצוא את החתיכה האבודה אבל כנראה שטעיתי, אולי זו סתם הייתה עוד חתיכה כחולה שחשבתי שהיא שמיים, אבל היא לא התאימה בדיוק, כנראה שהיא הייתה מפאזל אחר.

אני די אוהב פאזלים, הם תמיד מאוד מורכבים ודורשים את רוב הקשב שלך. פאזל טוב יכול למשוך אותך כמה ימים עד שתצליח להשלים אותו, כאילו הוא מתגרה בך ואומר לך "לא תצליח לפתור אותי", כמו בחורה. בחורות כנראה תמיד רוצות את מה שאין להם וכשהן משיגות אותו הן חייבות לחזור ולשאול את עצמן "אבל מה היה קורה אם..." או "האם זה כל מה שאני יכולה להשיג?" שאלות כאלו אני בטוח שהפאזל לא שואל, אז אני מעדיף את הפאזל.

אז כמו פאזל את משכת אותי, אמרתי לי "אתה לא תצליח לפתור אותי" " לא תצליח להשלים אותי".

וצדקת.

לא הצלחתי להשלים את כל חתיכות הפאזל הקטנות של אהבתנו. אבל תגידי לי את, מישהו אחר אי פעם הצליח יותר ממני?

אמרת שאת מרגישה ריקנות כואבת ככה כשאת לבד, למה אמרת את זה? למה התקשרת להגיד לי את זה?

יכול להיות שראית פתאום את התמונה הגדולה של פאזל חיינו? או שאת עדיין מחפשת מישהו אחר שיעזור לך לבנות אותו?

אבל בניגוד לפאזל, כמו שאמרתי, היית חייבת לשאול שאלות. פאזל יודע את תפקידו ויודע את מטרתו. ואת?

בניגוד לפאזל את לא יודעת מה את רוצה. לא מעצמך ולא ממני.

אני יודע מה אני רוצה מעצמי וממך.

אז לילה טוב, לא משנה עם מי את הלילה...