לא,

זה לא אני, זו את.

זו את שמחר תשבי על הכסא השני

וזו את שמחר אני אסביר לה שזה לא את, זה אני.

זו את שגרמת לי הרבה אושר וסבל,

זו את שהבאת לי שמחה וגם אבל.

זו את שמצליחה להפתיע אותי כל פעם מחדש.

זה לא אני, זו את. וזו תמיד תישארי את.

כי אני כבר לא אהיה שם לצידך ואני לא אחזיק לך את היד.

נגמר לי הכוח

להמשיך ולהילחם בתחנות רוח.

אני לא רוצה יותר לחלום על מה יהיה.

אני לא רוצה לתלות בך תקוות.

אני לא מחפש יותר מה עשיתי לא בסדר.

אני לא כורך סביבך שוב את החבל.

מה שהיה לי בינינו נגמר.

כי את זה הבנתי, קצת מאוחר.

לא אותך אני רוצה בלילות הקרים,

אלא אותי, כמו שאני.

לא רוצה להמשיך לרדוף אחרי חלומות בהקיץ,

ולנסות תמיד אל חייך להציץ.

לא רוצה להמשיך להשליך עלייך את צרות חיי,

היו לי מספיק אז יאללה די,

במקום לבלות חצאי לילות בחצאי חיים,

אני רוצה את עצמי חזרה, בלי תירוצים.

אז עכשיו רק נשאר לי להגיד גם תודה,

כי את לא פגעת בי, כמו שחשבתי אז.

את הצלת אותי ממי שאני.

את מבינה? זו לא את, זה אני,

זה אני שמשליך את חיי לרחוב.

זה אני שמחפש תמיד את מי לאהוב.

זה אני שקושר את חיי בחיי אחרים.

זה אני שמוותר תמיד על כל החברים.

אני תמיד נותן מעצמי יותר ממה שאני יכול.

וככה יוצא שאני מפסיד את הכול.

להתראות אהבה, שלום נעורים,

ברוכים הבאים לחיים חדשים.