מאז ומעולם הייתי מבולגן.

אני זוכר את עצמי עוד ביסודי עם חדר שכולו הפוך, עם מחברות שהנושאים שלהם מתערבבים באמצע ועם יומן שכל שנה הזכרתי לעצמי לכתוב בו אבל שכחתי אחרי שבועיים. עוד ביסודי ידעתי שאני אצליח להתחמק מהצורך לסדר לעצמי את החיים כל עוד אני אצליח במה שאני עושה.

היו, כשהחיים הם כבר לא בית ספר יסודי אני מתחיל להצטער שלא הקשבתי למורה תקווה ולאמא.

אם להודות בעובדות – הזיכרון שלי נוראי. אני לא זוכר ימי הולדת, מספרים, שמות, אנשים בכלל, למי הלוותי את הספר האהוב עלי (דיקלה תחזירי לי אותו!) ומה אני צריך לעשות מחר. זה הגיע לרמה כזו שכבר אנשים מכירים את זה וסולחים לי על זה. אני חושב שזה שסולחים לי זה האסון הכי גדול כי אז אני ממשיך לעשות את מה שאני יודע שפוגע בכולם אבל לא מודע לזה.

למרות הזיכרון הנוראי הצלחתי לשמור על תכונה מאוד שימושית, כשאני אחראי על פרויקט אחד או כשאני עושה משימה אחת אני אעשה אותה על הצד הטוב ביותר. אני לא אשכח, אני לא אחתוך פינות ואני אוציא את המקסימום מעצמי ומהאנשים שסביבי כדי להצליח במשימה.

היום זה כבר לא מספיק.

הכל טוב ויפה כשצריך להתמודד עם דברים בצורה טורית. לדוגמא, עבודה להגיש, להכין פרזנטציה, להיות אחראי על פרויקט גדול בעבודה, לערוך סרט. כל אלו אני יכול לעשות בלי בעיה. הבעיות שלי מתחילות כשאני צריך לעשות את כולם ביחד. בגלל שאני לא מסודר אני מתחיל מאוד מהר לאבד כיוון. מחשבות של נושא אחד דולפות לי אל הנושא השני, כשאני מרוכז במשהו אחד אני מקבל רעיונות על האחר. בצורה הזו אני לא מצליח לעשות כלום. אני לא מזיז את העבודה למקום הנכון והכל נאבד לי בין האצבעות.

היום החלטתי להיות יותר אפקטיבי.

פעם ראשונה בחיים שלי התחלתי לעשות לעצמי משימות ולסמן מה מהן ביצעתי. לכל משימה אני הולך לתת זמן ואנשי קשר שאיתם אני צריך לעבוד. אני אסדר אותן לפי סדר חשיבות ודחיפות ואטפל בהן לפי סדר זה.

רוקנתי את תיבת הדואר הנכנס ואני מתכוון לשמור עליה ריקה ולטפל בכל מה שיכנס שם. תיבה מלאה גורמת לי לא לראות את הדברים החשובים שמגיעים אלי וככה אני מפספס הרבה פרטים חשובים. תיבה ריקה גם אומרת שביצעתי את כל המשימות שהייתי צריך לבצע.

התחלתי לנהל לי את הזמן בצורה יעילה יותר, לקבוע רשימת משימות יומית ולעמוד בה. את המשימות מהסעיפים הקודמים אני סוקר כל ערב ומחליט מה אני הולך לעשות למחרת. מה שנכנס מקבל זמן לביצוע ואם צריך אז גם טלפונים.

ההחלטות האלו מאוד קשות עבורי כי אני לא רגיל לעבוד ככה אבל אני מקווה שבצורה הזו אני אוכל לשנות את ההרגלים הרעים שיש לי עד היום ולנסות להוציא מעצמי את המקסימום.

אני מקווה שבעוד חודש אני אוכל להגיד שעברתי את החודש הראשון.

אני מקווה לא לשכוח שוב.

לילה טוב.