לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


היכולת שלנו לאהוב את עצמנו לעולם לא תהיה שלמה ללא אדם אחר שיאהב אותנו באותה המידה.

Avatarכינוי: 

בן: 41





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

עייפות


מגיע הביתה ונופל למיטה, חושב על הכל אבל לא מגיע לשום מסקנה.

מתפזר בעבודה, לא מצליח למקד אף מחשבה.

ככה אני בחודש האחרון, אני מוצא את עצמי בוהה במסך בעבודה, מחכה שיגיע איזה מייל.

בודק את רשימת המטלות 1000 פעמים בשעה, אבל הן לא נעלמות.

מרים את הטלפון לחייג למישהו אבל לא זוכר למי.

יודע שיש לי משהו חשוב שעוד לא עשיתי היום אבל לא יודע מה.

אני עייף...

אני מרגיש שיש בי הרבה יותר ממה שאני מצליח להוציא החוצה אבל כל פעם שאני צריך לעשות משהו אני לא מצליח למצוא את הזמן לעשות אותו. אני קם בבוקר ומנסה לנהל לי את הזמן שיש לי כמו שחשבתי שאני צריך לעשות אבל בסוף היום אני לא עומד במשימות. אני מנסה בערב לבדוק מה יש לי לעשות מחר והרשימה רק הולכת וגדלה. אני מגיע הביתה ורק רוצה לישון. עייף...

מצפים ממני לתת תשובות לשאלות שאני עוד לא התחלתי לפתור. מצפים ממני לכתוב תחקירים על דברים שקרו לפני שבועות ושעדיין לא סגרתי. מצפים שאני אהיה בשלושה מקומות בו זמנית. מצפים שהדברים יקרו עוד היום. אבל אני עייף...

 

ככה עוברים להם הימים, הזמן מחליק מבין אצבעותיי.

אני כבר לא מי שהייתי לפני שנה, לא אותו אדם נמרץ וחייכני.

אני כבר לא מצליח להוציא את עצמי מאותן הבעיות וחוזר לתוך אותה הביצה המרה.

הכל חוזר אלי, גלים גלים.

ואני כמו הסירה, מתכסה במים ומחכה שהסופה תעבור.

אין לי כוח יותר להילחם בזרמים, מחפש עוד חוף זהב.

אין לי כוח לשמור את הראש מעל המים.

רוצה לישון ולהתעורר כשזה יהיה מאחורי.

לשכוח את הכל ולהתחיל מהתחלה...

נכתב על ידי , 21/11/2007 18:55   בקטגוריות פסימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מסמר


הלילה הכנסתי עוד מסמר לארון אהבתנו, עוד אחד קטן שסוגר את הפרק הזה בחיי.

הלילה הבנתי שלא תהיה דרך חזרה מכאן.

יש ימים קרים בחורף, שמזמן כבר לא ראיתי, שבהם עוד הייתי נזכר בך.

והיום, גם זה כבר לא יהיה שם.

רגעים של עצבות מחליפים דמות אחת בדמות אחרת, והכתובת כבר לא תהיה זהה.

לילות טרופי שינה מוחלפים בגוף אחרת אבל עדיין עם אותה המחשבה.

הלילה אני סוגר את הארון,

כבר מזמן חפרתי את הבור.

לא תהיה עוד דרך חזרה.

מכאן אני שלי ואת שלך.

אני והיא.

ואת...

נכתב על ידי , 23/9/2007 23:32   בקטגוריות אהבה ויחסים, פסימי  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאדם של חווה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אדם של חווה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)