חברות זה עולם שאנחנו ממציאות לעצמנו,זה לא קיים.
תמיד יפגעו בך עם סכין בגב,גם אחרי 30 שנה של חברות.
המשפט הזה.
אמרתי אותו היום לחברה,שרבה עם מישהי..
ובדרך,שאמרתי לה,הבנתי שזה כל כך אמיתי ונכון.
גם לגביי.
אפעם לא היו לי חברות.
לא כאלו חברות שתמיד חולמים עליהם.
אתם יודעים..כמו בסרטים וזה..
זה לא קיים.
ומשפחה?
למה כולם שונאים אותי פה?
מה עשיתי? אני בנאדם.
גמני רוצה להנות קצת בחיים.
לא באלי כל היום לנקות וזהו...
זה החיים שלי.
מה בבוקר לוקחת את עידו לגן ומנקה.
לפעמים אני חושבת שלא אני הייתי צריכה לקבל את החיים
שקיבלתי,עדיף היה שמישהו שיעריך אותם יקבל.
חבל שנולדתי,אנלא אפסיק להצטער על היום הזה
שאמא שלי הביאאה אותי לעולם,היום,נראה כאילו בלי חשק.
עוד שבוע צבא.
אולי זה כן יהיה לי טוב להיות שבוע בסיס שבוע בבית..
ככה אני אתנתק מהכל..
אני שונאת את החיים שלי,שונאת אותם.
כמו שכולם שונאים אותי.
מה עשיתי לכם?!
מה?!
אני כולה נערה מסריחה שרוצה לחיות ת'חיים
המגעילים שלי ואפילו אם זה ל5 שניות ,להנות!
טיפהה.
למה זה כזה קשה?!?!
למה?!
אני מפריעה בהכל?!
אוףףף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
