Hey There Delilah.......

סוף סוף סיפרתי לו.

איך בכלל העזתי לחשוב שזה רעיון דפוק?

יותר מכל האחרים שניסיתי לספר להם, הוא גרם לי להרגיש הכי טוב ואני בטוחה שהוא יודע את זה.

כבר שכחתי למה אני כ"כ אוהבת אותו או מה?

הוא פשוט מכיר אותי, למה חשבתי שזה יהיה מפגר לספר לו? מיותר?

אולי בגלל שהוא כ"כ רחוק, וזאת הייתה האכפתיות שדיברה מתוכי.

אני בטוחה שאתם לא מבינים על מה מדובר...

אז ככה,

מכירים את זה שיושב לכם משהו על הלב, משהו קרה , שאולי לא כ"כ כדי שאחרים ידעו, שחס וחלילה לא ינדו אותך חברתית/ידביקו סטיגמות/ישפטו אותך / יחשבו עליך אחרת, כשבסך הכל- זאת רק טעות קטנה שאתם בעצמכם לא יודעים איך נכנסתם אליה.

זה מה שקרה לי...

כל מי שניסיתי לספר לו מה קרה, עשה פרצופים, כאילו לא מוכן לשמוע, או כאילו "וואו יצאת דפוקה".

סיפרתי לאחותי היום גם, נתן לי הרגשה יותר טובה (סעמק צדקת.)

בכל מקרה, אני מקווה שאפחד לא ישאל אותי מה הסיפור (סתם דפוק...)

וזה נפתר בכל מקרה...אתמול.

אני פשוט שמחה שסיפרתי לו.

לילה טוב.

או יום טוב...