כוסעמק טוב. באמת שבאתי לכתוב על הבוקר.
אבל לא, נמאס כבר. חלאס.
אין לי כח להיות חרמנית, ואין לי כח להתגעגע לכל דבר. בא לי פשוט לא להרגיש כלוםםםםם כבר.
מה הקטע בלאהוב אותך כשאני פה משותקת..ואני כן. כי שומדבר אני לא יכולה לעשות, והכי גרוע שכל דבר אחר שקורה אני מרגישה אשמה.
אני. זה הגיוני בכלל מה שקורה כאן?
אני לא "שונאת" את העולם, אני לא רוצה להתאבד, אני לא סובלתתתתתתת כי עובדה, יש לי חברות שאפילו אהבה מרחוק אין להן.
ואני לא צריכה ניחומים, ושיזכירו לי עוד ארבע חודשים יהיה טוב. כי אם עוד מישהו יגיד לי את זה...כאפה לעין זה לא כיף.
ועםםםםםםם כללללללללללל זהההההההההההההההההההה
קמתי בבוקר חרמנית. יופי.
מוזר? מוזררררררר? קפצו לי.
3 עכשיו. רק אחד אני באמת רוצה. ואי אפשר.
תמיד שהשיר iris היה עולה בשאפל באייפוד, או על המחשב בפלייליסט...הייתי מתחרפנת ומעבירה. במחשבה שהשיר מעצבן, מציק וחרוש וכ"ככככ קיצ'י כזה מעצבן.
אתמול ב12 וחצי בערך, הקשבתי לשיר במיטה...פתאום הוא קיבל משמעות אחרת. זה עיצבן אותי, ובאותה שניה גם הרגיע..
And I'd give up forever to touch you
'Cause I know that you feel me somehow
You're the closest to heaven that I'll ever be
And I don't want to go home right now
...
And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
I just want you to know who I am
And you can't fight the tears that ain't coming
Or the moment of truth in your lies
When everything feels like the movies
Yeah you bleed just to know you're alive
בבלוג זה
בכל הבלוגים
