מוביוס

פיקולו "איך הכרת את חברה שלך?"

ע' (כמה שמות כבר יכולים להיות בע'? נו, בשביל הפרוטוקול) "גרנו אחד ליד השניה ואז ראיתי אותה וישר ידעתי שאותה אני רוצה ועל זה אני הולך הכי לאט"

פיקולו "וואלה, מה זאת אומרת?"

ע' "יצאנו איזה חודשיים עד שניסיתי לנשק אותה"

פיקולו "מה היא אמרה על זה בדיעבד?"

ע' "היא חשבה שאני הומו"

מכירים את זה שיש דברים שאתה אומר לעצמך "אוקיי, מעכשיו אני לא עושה את זה" ובכל זאת עושה?

כמו "לא להוריד את השעון מהיד, זה השעון השני ואין לך עוד שעון ואתה צריך אותו בשביל הריצות" ואז בדיוק באותו זמן שאתה חושב על זה אתה מבין שככבר מזמן הורדת אותו מהיד ואיבדת אותו לא הרבה אחרי?

או "אם אתה מסיים להשתמש בשמפו שים על הבגדים בשביל שלא תשכח" וברור שתשאיר במקלחת ושיש אנשים נוכלים בני נוכלים שכבר את השמפו השלישי לקחו לי, או את המשחת שיניים, או את העטים שלי, או אלוהים יודע מה עוד איבדתי ואני כבר לא זוכר בכלל.

ועכשיו אני אהיה מפקד תורן.

איך אני רואה את עצמי עומד פיקס עם כל הפלוגה עומד עשר דקות לפניי הזמן הלא נכון במקום הלא נכון.

הולך להיות נורא.

צריך רק לשרוד את זה.

אני בירושלים.

חושך.

שער יפו.

סחלב חם, משהו בסט, יריד אוכל. לא יודע איך נפל עליי כזה מזל.

עשר שקל, וואלה אני במצב רוח טוב, קניתי.

מתחיל לשים אבקה לבנה.

"תגיד, זה קוקוס, נכון?"

"לא אחי... זה מלח"

הרס לי את כל הערב.

ומה, לא אשתה? שילמתי עשר שקל. ברור שאשתה!

אחד המגעילים.

מוסר השכל, אל תשתו סחלב עם מלח.

נראה לי שהולך להיות סופ"ש אדיר.

איך שהגעתי הביתה החלפתי לאזרחי ויצאתי ליפו לאכול חומוס אצל אבו חסן. היה ממש טוב והאזור סופר יפה.

עכשיו, אחרי שביטלו לי, יש חבר שאשכרה יש לו ליסינג ורוצה לצאת לטיול באזור בית שאן.

כ"כ הרבה זמן לא יצאתי לטיול, אני מבסוט אש. מקווה שיצא לפועל.

פיקולו