מוביוס

יום שישי בערב.

מחליטים שעוד חמש שעות קמים ונוסעים ליהודייה.

אשכרה קמנו.

אשכרה נסענו.

אשכרה אספנו ידידה בדרך.

אשכרה.

יהודייה סגור.

מה סגור?!

מצוק נפל, משהו מטורף, שיטפונות מהחורף, אין שום מצב שאפשר לעבור שם אבל וואלה עד פסח והכל כמו חדש דנדש.

אז חתכנו למסלול ליד, הזוויתן. פחות טוב, אבל ביהודייה הייתי ובזוויתן לא, אז זרמנו.

אגב, היה מזג אוויר מושלם.

בבוקר היה קר פצצות, לא הייתה שמש ונראה כאילו יש סופה ובבוקר המאוחר היה כבר נעים, השמש ביצבצה והבגדים ממש התייבשו ולא הלכנו ספוגים כל הטיול. ולמה זה מושלם? כי בבוקר כל המשפחות קמו מוקדם, ראו שחרא מזג אוויר ולא יצאו, ורק אנחנו שפשוט יצאנו שיחק מזלנו והיינו שם פחות או יותר לבד.

לטיול יצאנו, טאקי אנושי שיחקנו.

זה מה שקורה שספונטניים באחת בלילה. וכן, זה נוח לי ככה!

האח הגדול צופה בכם.

פיקולו