מוביוס

השיר הזה מוקדש לה. 

נגמרו המבחנים, אין מועדי ב' בתואר שני אז ...
שבועיים חופש!
זאת אומרת ... רק לעבוד באופן רגיל, שזה חופש יחסית לאונס שעברתי (נו, כמו הסיפור עם הרב והעז, מכירים?)

"נולדה לי בת ... אני לא יודע מה אני אעשה"

"מה זאת אומרת? מה הבעיה?"

"וואי, הייתי אצל חבר שלי ... ואנחנו רואים את הבת שלו, בת 17, מגיעה ואומרת שלום יפה לכולם... וזה החבר שלה, בן 20, גם אומר שלום יפה לכולם.

ואז עולים לחדר שלה ומתחילים להזדיין. עכשיו אתה בטח שואל את עצמך איך אני יודע ... ובכן, היא גנחה. טוב, גנחה זה לשון המעטה. היא צעקה ממש, וכל החבר'ה התאספנו אצלו והמסכן לא ידע איפה לקבור את עצמו. מה אני אעשה?!
אם זה היה גבר הייתי אומר לו 'כל הכבוד! זה הבן שלי!', אבל ילדה?! היא לא תראה אור יום!"


פיקולו "בוא אני אקריא לך קטע מהספר..."

מפקד "אל תעשה את זה, אני אחטוף בחילה"

פיקולו "... לא נראה לי שזה עובד ככה "

מפקד "זה עובד ככה! אם קוראים באוטו אני חוטף בחילה"

פיקולו "אני דיי בטוח שזה אם אתה קורא באוטו"

מפקד "מי חוטף בחילה, אני או אתה?!" 

פיקולו "וואו, אני ממש לא מרגיש מוכן למבחן ..."

חבר "אל תדאג אחי"

פיקולו "מה, אתה למדת? היה לנו יום בלחץ!"

חבר "עזוב אותך, אני מאמין גדול בנרמול"

פיקולו "נרמול?"

חבר "כן, הם לא רוצים להכשיל אותך. לכולם היה יום. מה, הם יכשילו את כולם? פה זה לא הטכניון!"

באופן קבוע כשאני מגיע לאוניברסיטה על מדים יש שם איזה פוץ שמציע לי עיתון בחינם ואומר את אותה בדיחה

"עיתון לשמירה, חייל?"

וכל פעם זה מצחיק אותי מחדש :)

חבר "כמה זמן זה עד תחנת האוטובוס?"

פיקולו "6 דקות"

חבר "6 דקות?"

פיקולו "כן ... פלוס מינוס"

חבר "6 דקות פלוס מינוס?"

פיקולו "כן, נו ... פלוס מינוס שלושים שניות"

פיקולו

סוף עונת התפוזים!