מוביוס

היום, כמו כולם, חזרתי לעבוד אחרי 11 ימים שלא עבדתי.
הרגשתי כמו אחרי טיסה, עם הג'ט לג והכל, ועכשיו אני נוחת למציאות האפורה של הארץ והעבודה החד-גונית.
רק שבמקום שוקולד מהדיוטיפרי יש עוגיות מצה.

הייתי כ"כ הרוג בחצי הראשון של היום שכל מה שעשיתי זה להדוף מעליי אנשים שאמרו לי "אתה כבר שבועיים לא טיפלת בי!"
רואה שהמייל שהם שלחו לי זה מה1.4.
"טוב, אבל היה פסח, אז זה בסדר"
"פסח היה שבועיים?!"
"לא, אבל 'שבוע לא טיפלת בי!' נשמע הרבה פחות נורא מ'שבועיים לא טיפלת בי!' אתה לא חושב?"
"כן אבל ... טוב, אתה יכול בבקשה לטפל בי?" :(

 אז אמרתי כן ובסוף לא טיפלתי בו.
מואהאהאהאהאאה!!!
יש לי כ"כ הרבה כח.

אז במקום לטפל במסכן מהפסקה

מלמעלה עשיתי כל מיני חידות מ"פרויקטי אויילר". 

כל מיני שטויות כמו "מהו המספר הראשוני ה10,001" או "מהו המספר הכי קטן שמתחלק בכל המספרים מ1 עד20".
אני מרגיש כאילו גיליתי רבדים שלמים של חנוניות שלא היו קיימים בי לפניי, מעיינות שלמים שעליי לחקור.

פיקולו