זה לא שאסור לי לטעות, זה רק כשאני נופלת על התחת האשמה נופלת עלי, וזה לא שאני עוברת קשיים לבד, זאת רק אני שסוחבת את האחריות

זה לא שאין לי אף אחד, זה שאני בורחת למקומות משלי ששם כולם נמצאים, וזה לא שאין לי חברים, זה שכולם עסוקים בטעויות של עצמם

ברור לי שהתקופה הזו "יוצאת מן הכלל". היא מדכאת אותי מכל הבטיה ואני לא יכולה לחכות שיפתח פרק חדש בחיים שלי. , אני רק מחכה לרגע לצאת החוצה

אז מה אני רוצה

אני רוצה לתקן את עצמי

להיות יפה ומחודשת

להסתכל במראה ולהתאהב

למשוך עפרון שחור מעל העין, 

לתפוס שיער בקליפס קטן

להסתובב על בטן ריקה ולשמוע את המים בחוץ

להריח ריח עצוב

לבכות ללבוש בגדים מדהימים

למצוא את עצמי

לחבק להרגיש זרועות חזקות עוטפות אותי

אומרות לי שהכל בסדר

הן אוהבות אותי