"למה זה נגמר?!

היי סתומים!

מקורה?!

אז ככה מזמן לא עידכנתי כי היה לנו חודש אירגון והיה פשוט כ י ף !!

כל השבוע הזה היה מדהים![קצת הגזמתי נראה לי חחח]

והכי הכי ביום חמישי-

נשארנו כל הלילה בסניף:P

היו כל כך הרבה צחוקים!!

זה היה אמור להתחיל ב6 אבל מן הסתם התחלנו ב8 וחצי חחח

זה הלך ככה-חזרות ואז עשינו הפסקה הזמנו פיצה ושמענו את ת'דיסקים שליי וסתומהה שליי הייתה קצת עצבנית[בואו נחשוב למה חח]ואז עשינו עוד פעם חזרות ואז עשינו הפסקה עוד פעם ושיחקנו כדורגל[חהחה קרענו אותכם:P] חחח ואז עוד פעם חזרות ואז עוד פעם הפסקה אמת או חובה-הגעתי למסקנה שיש לבנים ראש יותר מדי כחול- חחח היה כל כך מצחיק ואז עשינו חזרות ואז נשארנו כולם ודיברנוו מ4 וחצי עד 6 ומשו בבוקר והיה כיף:P:P

היינו כל כך מחורפנותתתתת!

היה מצחיק בטירוףףףףףףףףףףףףף!!

ואז אתמול-

הגענו חח ואז אמרו לי משו שעשה לי את הערב:P:P  מעניין מה אה?! חחחחחח

חמוווווווד:P

ואז אמרו לנו ת'שם החדש שלנו-

שבות

מאיפה הפליצו אותו?! אמאא חחח

אנחנו עכשיו אמורים להיות כל החיים שלנו עם השם הזה! בעעע

ואז דגלנות!!

אמאא'לההה איזה פאדיחה!!!! וואי שכחתי תנועהההה!!! וזה היה כל כך פאדיחות!!! וההוא כמעט דרס אותי עם האופניים שלו!! חחחחחחחחחח

אבל בכל זאת יצא יפהP=

ואז הגיעה השעה 12 וחצי בערב..

יצאנו להשבעה!! זה היה כל כך מפחיד ומסריחחחחחחח!

לקחו אותנו ללפתא וואי ומה לא שפכו עלינו?! שפכו עלינו ביצים קמח גואששש איכסהההה כל השיער שליי ושל סתומהה שליי[היא הייתה הכי מסכנה!!]

אבל רק דבר אחד-שבט נצח וצוות לב העיר אנחנו הולכים לנקום בכם אל תדאגו!! אתם תחטפו הכל!!!!!!! חהחה! חח

ואז חזרנוו כולםם לבית! וזהווו

חחחח אבל חבל שזה נגמר:(((((

היה כל כך כיף!!!!

33333333333333>

ד"א-ילד שכחתי אותך והפעם ברצינות! :]]]]]"

נכתב ב26/11/06.

הפוסט הזה נכתב כשהכל התחיל.

הקטע הזה נכתב כשהייתי מאושרת מכלום.

הוא נכתב כשהייתי תמימה,כשהאהבה שלי הייתה תמימה.

לא ידעתי אז כל מה שהולך להיות בשנה וחצי שבאה אחרי הזה.

לא ידעתי אז,ששנה וחצי אחרי,אני ארגיש את אותה אהבה שהרגשתי אז.

בחיים זה לא קרה לי.

דוגרי הייתי כל כך מפגרת.

אבל אני קוראת את הפוסט הזה ועולה בי חיוך.

חיוך בין כל העצב.

הפוסט הזה כולל כל הרבה זכרונות מדהימים.

הייתי אז מאושרת פשוט.

הייתי נמצאת במקום מלא אנשים שאני אוהבת.

הוא היה שם,

לא היה חסר לי כלום.

גם אם לא היינו יחד,הייתי כל כך מאושרת לאהוב.

זאת הייתה תקופה מדהימה.

נכון היינו מפגרים ולא קצת,אבל היה לי שם כיף וזה העיקר.

הייתי נותנת הכל כדי לחזור לתקופה הזאת.

תקופה של תמימות ושל אושר.

זאת הייתה תקופה עם כל כך הרבה ציפיות ותקוות,

כל כך הרבה צחוקים עם החברות,

כל כך הרבה כיף.

הכרתי באותה תקופה כל כך הרבה אנשים שהיום כל כך חשובים לי.

אבל מה שלא ידעתי אז זה בשנה וחצי שבאה אחרי זה,

כל הציפיות שלי הפכו לאכזבות.

התחילו הסיפורים,המריבות,הקללות.

האהבה התמימה הפכה להיות מלאה אכזבות.

אבל בכ"מ בשנה הזאת,קרו דברים מדהימים שאני בחיים לא אשכח.

מאז שהכל התחיל הכרתי אנשים שאני בחיים לא אשכח.

אוקי ברור שעכשיו הכל נגמר,איתו לפחות,אבל נשארו הזכרונות.

וזה מה שחשוב.

השתניתי מאז לגמרי.

גם באישיות וגם בחצוניות.

אבל מזה משנה?

העיקר שאני עדיין עם אותם אנשים שאני אוהבת.

שם הכל התחיל ופה הכל נגמר.

הפוסט הזה שכתבתי עכשיו אולי דפוק לגמרי ואני נשמעת הכי מפגרת בעולם אבל זה מה שהיה לי להוציא והבלוג מלכתחילה נועד כדי שהאנשים פה יוציאו מה שיש להם בפנים ולא כדי לשעשע אחרים.

"לעולם אל תתחרט על משהו שגרם לך לחייך."

להית'.

אז..