החיים הם הרפתקאה אחת גדולה..

עוד שבוע עבר..

התחיל ביום הראשון בעבודה עם אביה הקטנה (תינוקת חדשה שאני שומרת עליה, בת 6 חודשיים, מתוקה מתוקה,) עבודה לא קלה כי השעות הם ארוכות ואין סופיות.. (היו ימים שסיימתי לעבוד ב 18:30 והתחלתי ב 8 בבוקר..) די מטורף...

אבל היא מתוקה, וזה מראה לי כמה אני גם רוצה כבר ילד, שיהיה שלי, ורק שלי ושאני לא אצטרך לטפל בילדים שהם לא שלי.. שאני ידאג לו, יטפל, יפנק ויהיה שלי, ושידע שאני אמא שלו שלא עוזבת אותו כמו מטפלת בסוף היום.. שכל החיים שלו יהיו תלויים רק בי...  הרגשה שיש למה לקום בבוקר..

אין לי בעיה להיות אמא בגיל 23... אני לא כל כך מאמינה בקריירה.. אם הייתי רוצה זה ללכת ללמוד חינוך, בשביל מה? שאני ילך ויהיה עם ילדים אחרים? אני יכולה להיות עם ילדים משל עצמי שאולי באמת צריכים אותי... אבל באה השאלה, הם להביא לעולם ילדים? לעולם של פשע ורוע?? אנחנו לא חיים בעולם של שלום או של אהבה, יש פה המון כעס, כאב, שנאה, הם אני רוצה להביא ילדים לעולם שיהיה לא מושלם בשבילם?? אבל מצד שני אני רק רוצה משהו שאני אוכל להעניק לו את כל האהבה שיש לי...

לאנשי המחנה: שיהיה לכם מחנה כייף, תהנו, תעשו חיים, תזכרו איזה כייף זה מחנה ולהיות חלק ממשפחת נוע"ם. גרעין-אני מתגעגעת אליכם. אתם מאוד חסרים לי, אני יודעת שחלקכם נמצאים (יותר נכון נמצאות) בחו"ל, בדרך ללמוד, או מתחילים את חייכם בתור אזרחים של מדינת ישראל אחרי 4 וחצי שנות מסלול. (בנים גאה בכם ששרדתם את כל המסלול הארוך והמפרך הזה...) אתם ממש חסרים לי...

מה איתי... אותו דבר, רוקדת, עובדת, וטיפולים... הרבה עצבים עוברים בזמן האחרון על הטיפולים שלי... אני לא מסכימה הרבה עם מה שהמטפלת שלי אומרת, ואנחנו נכנסות להרבה ויכוחים, ואני יוצאת כועסת הרבה. וזה משפיע על המצבי רוח והתיפקודים שלי.

וריקודים.. כייף, תרפיה, הנאה, מתחילה להכיר עוד אנשים חדשים, דרך אנשים ישנים ולהרחיב את מעגל האנשים שלי, כייף שיש אנשים נחמדים שרואים מידי פעם. הבנות של קשת (שיר והגר, אוהבת אתכם!) , מירה אודי, מיה, אסף, מילאן, אורלי, כולכם מאוד חשובים לי, ובזכותכם אני נהנת לבוא לרקוד וכייף שמשהו מחייך אלי שאני באה.

ולסיום- 

שיר- אני לא יודעת אם לכעוס או פשוט לא להגיד כלום... אני אמרתי את מה שהיה לי להגיד, אני יודעת שזה מעצבן וקשה לשמוע דעות של אחרים, ואני יודעת שאני בנאדם מאוד מאוד קנאי, אבל זה מה שאני מרגישה לגבי הקשר שלנו, ואני חושבת שהוא צריך לבוא משני הצדדים לקשר חברי טוב. אין קשר שעובד רק מצד אחד. אם חשוב לך (ולי חשוב ואת יודעת עד כמה) אז אני גם מצפה שאת תתיחסי אליו באותה צורה. אחרת לי כבר אין מה להציע יותר..

החלטה שלך.

שיהיה יום טוב, וסופשבוע נעים.