לכתוב ואף פעם לא להפסיק...

כולם מדברים על הסגירה של ישראבלוג. 

האתר שליווה אותי מגיל 14 בערך, ונתן לי לפרוק את כל מה שעובר עליי בלי לשפוט ובלי להיחשף.

כמובן שאת כל מה שיש לי כאן כבר דאגתי לגבות, אבל זה לא יהיה אותו הדבר. 

אני עומדת בצומת דרכים שאף אחד לא יוכל לעזור לי בה מלבדי. 

האם לקחת את עצמי וללכת מכל הכעס וחוסר התקשורת שיש לי עם בן הזוג שלי, או להישאר ולקוות שאצליח למצוא לו פסיכולוג והוא ישתנה. 

אין לי כוחות יותר. 

אין לי אנרגיות לכלום. 

הלוואי והיה מישהו שפשוט יחליט בשבילי, יעשה בשבילי. יחסוך לי את כל הכאב הזה.