הצלע השלישית

כל הסיפור לקח בדיוק 10 דקות. מהשניה שהגעתי אליה עד השניה שהייתי בחזרה באוטו.
והעדפתי את זה ככה. מהיר וחד כמו להוריד פלסטר.
וכל הזמן שהיא אמרה את זה פשוט לא יכולתי להפסיק לחייך.
לא לשניה אחת.
הפנים שלה היו מבויישים והיה לה מאד לא נעים.
הכל נראה לי כל כך הגיוני.

היא אמרה שהיא רוצה לסיים את זה כי לא טוב לה.
שאלתי למה והיא אמרה כי היא לא מרגישה כלפי מה שאני מרגיש כלפיה.

בשלב הזה הבנתי שלבוא לראות אותה כשהיא חוזרת משלושה שבועות בחו"ל ב6 בבוקר עם מתנה ממגנוליה כי זה יום לפני ט"ו באב זה קצת מוגזם. אבל אני לא מצטער על זה לרגע.

בכל מקרה, זה היה ממש פשוט והגיוני.
אם היא לא מרגישה ככה זה בסדר. והעיקר שתהיה מאושרת.
ושאלתי אם נוכל להישאר ידידים והיא אמרה שזה בסדר. אף על פי שמנסיון זה בטח לא יעבוד.

ואני נשאר עם חיוך טיפשי ועצוב טיפה.

היא כל כך חכמה. והיא עושה הכל משיקולים של שכל ולא מרגש. ככה לפחות נראה לי.
זה כל כך שונה מהסוס - היא זרקה אותי בלי שום הצדקה.
ומסבתר שהחיים שלי ממש מעניינים אותה. אור אמרה לי שהיא עוקבת אחרי המצב שלי בפייסבוק כל הזמן.

בחזרה לעניין.
אז זה נגמר ובאופן אירוני ביותר זה יום לפני היום הולדת של אמא שלי.
בשנה שעברה ביום הולדתה של אמא שלי נפרדתי מהחבר לשעבר, וזה היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיים שלי.

ואני יודע שלא נתתי את הסיפוק הזה של "הוא בטח היה עצוב שנפרדתי ממנו." הנחמה הקטנה הזאת שמרגישים שאתה יודע שהשפעת על חיים של מישהו. שאפילו אם עשית לו רע זה אומר שהיית חלק ממנו. יש בזה משהו סדיסטי אבל גם מנחם. כאילו אתה בעמדה של כוח.
לא נתתי לה את הסיפוק הזה. החיוך המפגר שלי נשאר לאורך כל הזמן כאילו הכל עבר לידי.

I'm back on the market...
הולך להשתרלל עם כל העולם ואשתו.... :]
(ופתוח להצעות)