אני מתגייס ביום שני.
מתרגש מאד ומצפה כבר להתחיל בדרך החדשה.
כמו להולד מחדש לעולם אחר לגמרי.
במהלך השבוע נפרדתי מהרבה מאד דברים שהייתי רגיל אלייהם.
הייתה לי המשמרת האחרונה בארומה. ארומה הייתה כמו בית שני בשבילי (בגלל שהייתי שם חלק כל כך גדול מהזמן). היו לי שם חברים, אהבתי את העבודה, והעריכו את מה שאני עושה. אני הערכתי את מה שעשיתי. קיבלתי מהם גם מכתב המלצה.
בנוסף אני עוזב את בית הספר. אומנם בפעם השניה אבל זה גם משהו. בחודשים האחרונים התנדבתי כחונך חברתי ל"נוער בסיכון". זאת הייתה בהחלט עבודה מלאה ומספקת ולא מעט מתסכלת. והתלמידים היו כל כך חמודים כשעזבתי. עשינו ארוחת פרידה והכינו לי אלבום תמונות של כולם וכתבו בו הקדשות וברכות. ממש התרגשתי. וגם אני כתבתי לכל אחד מכתב פרידה. הבטחתי עוד לחזור לבקר אותם על מדים.
היה לי האימון האחרון בכושר קרבי. מה שהיה חלק ממני במשך יותר משנתיים וחצי נגמר לבסוף. כתבתי מכתב למאמן שלי, ובשיחת סיכום הבאתי חתיכת נאום (שהייתי ממש מרוצה ממנו), שבו הסברתי כמה הגוף והמסגרת הזאת תרמו לי להתפתח, ואיך הבנתי שגם אם אין לי כושר גופני טוב אני עדיין יכול לתרום המון המון לצוות שלי. למדתי שם לפקד ואני שמח כל כך על כל אימון שטרחתי בקנאות לא לפספס.
כל השבוע עשיתי מלא קניות לקראת הגיוס, הרבה ציוד, ומסתבר שאני גם סוגר שבת ראשונה אז אני צריך מספיק לשבועיים.
וסוף השבוע הגיע, ואתמול חגגתי במסיבה.
אבל עדיין, קצת מוזרה לי השבת הזאת.
מתן מתגייס יום אחרי.
הוא הזמין כמה חברים לבראנץ' אצלו הבוקר.
היה ממש נחמד. אוכל מצוין, חברה טובה.
וגם יש כזאת שבת יפה בחוץ.
השמש זרחה, האוויר היה נעים,
צחקנו, אכלנו, היה כל כך רגוע.
אם רק הייתי יכול לשמור את הסצנה הזאת.
להנציח את הרגע הזה בתודעה שלי ולחזור אליו בימים קשים.
אני יודע לאן אני מתגייס. אני מאד מרוצה מזה.
סגרתי דברים אחרונים באזרחות ואני מתחיל מחדש.
יש לי תקווה, יש לי חברים שמקיפים אותי ותומכים בי.
כולם צוחקים ונהנים.
רק לזכור שרגע כזה קיים.
אני עוד אחזור אליו. אלך אחורה אשהה שם כמה רגעים, אקבל כוחות חדשים ואשוב לזמן שלי.
דיברתי עם גל, החבר הכי טוב שלי, שהוא כבר כמה חודשים בצבא.
תמיד חשבתי שבטירונות בעצם מוחקים לך את כל האישיות ולאט לאט בונים אותה מחדש כחייל ולא כאדם.
הוא הסביר לי שזה לא נכון. הצבא לא מוחק לך את האישיות אלא רק מייעל אותך. הוא מוציא ממך את המירב ונותן לך להתבטא
בדרכים משלו.
אני הולך להתגייס לצבא.
אני הולך לוותר על הבגדים שלי.
אקבל מדים במקום.
לוותר על השם שלי.
אקבל מספר במקום.
לוותר על השיער שלי.
אקבל כומתה במקום.
לוותר על החופש שלי.
אקבל שעת ט"ש במקום.
לוותר על החברים שלי.
אקבל חדשים במקום.
לוותר על הייחודיות שלי.
אקבל קבוצתיות במקום.
לוותר על האני שבי.
אקבל ערכים במקום.
ומסתבר שזה לא לגמרי נכון.
אזכה לשמור את האני שבי, ובכל זאת לקבל ערכים.
הכל לאט לאט.
צו ראשון.
מיונים.
שאלונים.
שלב אחר שלב ואהיה חייל.
כשמפרקים הכל לחלקים קטנים זה הרבה פחות מפחיד מהדבר הענק שנקרא צבא.
לארוז את התיק. להרשם בכניסה. לעלות על האוטובוס. לקבל מדים...
לאט לאט, שלב אחר שלב.
נעבור את זה.
בהצלחה לכל מתגייסי מרץ :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
