שאתם כל כך שונאים איזה מישהו מסויים.
שהוא כל כך עיצבן אתכם.
שהוא עבר את הגבול!
דווקא כל היום הרהרתי אם להיפגש איתו.
היה לי את המספר שלו, ולו אין את שלי.
היו לי מלא מלא שעות בת"א, אז עלה הרעיון...
אבל החלטתי שלא ואני כל כך שמח על כך.
חזרתי הביתה, ואז דיברנו קצת וכבר נמאס לי ממנו, אז שאלתי את רון: כן או לא.
ורון אמר כן.
אז חסמתי.
ונמאס לי!
שילך לעזאזל!
שלא יצור איתי קשר.
יש לי שתי דאגות ענקיות:
1. הכרתי אותו דרך חברים כך שיש סבירות גבוהה שעוד ניפגש שוב וזה יכול להיות מאד מאד לא נעים.
2. סיפרתי לו כל מיני דברים, והוא ראה את שני הבלוגים שלי. הדבר הכי נוראי שהוא יכול לעשות זה
לגלות את הכל לחברים, או אפילו יותר גרוע לרשום משהו נוראי בתגובות בבלוג.
הבנאדם הכי כוסון בכיתה שלי פעם קילל איזה מישהו: "מה, אתה שייך לנוער הגאה הזה?"
יש לך בכלל מושג איזה תיסבוך זה?!
איזה קשיים צריך לעבור?!
כמה זה הרבה יותר נוח שיש עוד אנשים שעברו את זה, שיכולים לתמוך בך?!
יש לך מושג כמה קשה לחיות בשקר מול אנשים שאתה רואה יום-יום?
שאתה לא מכיר את עצמך?!?!
כמה יפה ככה אידיוט.
היום נזכרתי בזה וזה כל כך הרטיח אותי.
היה לי דווקא יום מצויין שגם הסתיים מצוין עם אור וניר בגבעתיים.
פשוט הדקות האחרונות, שאני מנסה לא להחשיב לחלק מהיום, קצת קילקלו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
