הצלע השלישית

רציתי לכתוב פוסט גדול ושקול על המדינה,
אבל אני חושב שיותר חשוב שאני אכתוב על מה עשיתי לחגוג את יום הולדתה.

קבעתי להיפגש עם החבר בת"א ולצאת איתו למסיבה במועדון התיאטרון. אחד ממועדני הגייז הידועים בתל אביב.
כל כך פחדתי. בחיים שלי לא הייתי במועדון כזה, במיוחד שהכניסה שלי אליו תהיה חוקית רק עוד 8 חודשים.
ובנוסף אני לא יודע לרקוד, ואני גם לא שותה אלכוהול, אז בכלל לא ידעתי מה יהיה...
אבל הייתי איתו, והוא הבטיח שהוא ישמור עלי.

ההורים שלי הורידו אותי בגבעתיים ופגשתי את אור.
היא הייתה עם חברות שלה, ובינהן גם האקסית שלי. זה היה כל כך מביך לפגוש אותה.
הסתבבתי איתן בבמות גבעתיים, ואור קצת ליוותה אותי לבד, ודיברתי איתה, ואחרי שניפגשנו שוב עם הקבוצה אני התחלתי ללכת חזרה לכיוון ת"א. פגשתי את החבר שבא לאסוף אותי ליד עזראילי.
שמחתי כל כך לראות אותו.. כרגיל...

נסענו לכיון יפו והגענו בסופו של דבר לתיאטרון. אותו המועדון עליו מדברים כל חברי הקהיליה.
אותו מועדון שקראתי עודותיו פעמים רבות בGoGay, ואף פעם לא באמת ידעתי איך זה להיות בו.

באופן מפתיע המועדון מומקם בדיוק מול תיאטרון גשר, שאני כל כך אוהב לראות בו הצגות עם מגמת תיאטרון מביה"ס.
הרגשתי כאילו אני כן מכיר איזה משהו בתוך כל הפחד וההתרגשות. מין קריצה כזאת...

פגשנו שם חבר שלו שהכרתי גם לפני כן כי דיברנו במסנג'ר. הוא תמיד עורך לנו את התמונות בפוטושופ.
היה לי נחמד שהכרתי עוד מישהו, וכשהתברר לי שגם הוא לא שותה גם כן הוקל לי. למרות שבסוף לא הייתה בעיה, כי גם החבר שלי לא שתה כמעט...

פגשנו שם עוד כל מיני הומאים מהקהילה, והוא הכיר כמעט את כולם...
כל מיני צורות מוזרות של התנהגויות, של אוחצ'ות שכמותן לא הכרתי, לבוש מוזר...
היה מעניין, אני חייב לומר.
ישבנו בספסלים שלושתינו, החבר, החבר של החבר ואני. חיכינו קצת, ובינתיים התחילו להתקבץ מסביב מלא מלא הומאים.

התחלנו ללכת לכיוון הכניסה למועדון ואני נלחצתי. אני תמיד מפיל אנשים ככה. שהם מנסים להכניס אותי, עושים מאמצים, ואני פשוט

הורס להם כי אני מעורר חשדות כיוון שיכולת השקר שלי שואפת לאפס.
אני פשוט לא יכול להתמודד מול אנשים. לשקר במצח נחושה.. אף פעם לא יכולתי.

הגענו והסלקטורים בכניסה שאלו את החבר שלי בן כמה הוא.
הוא התחיל לשאול "מה אני לא נראה לכם מספיק מבוגר?" (אני מבקש להזכיר: הוא בן 23)
ואז אמרו לו לא. אז שאלו אותו מה התאריך לידה שלו, הוא ענה מיד. מה המזל, גם כן.
אז נתנו לו להיכנס גם בלי להסתכל על התעודת זהות.
אחריו נכנס החבר שלנו, כשהוא מראה תעודה מזהה ואני אחריו חומק פנימה, מנסה שלא להביט בסלקטורים באופן מחשיד.
הרגשתי כאילו עברתי איזה מחסום קסמים.
הייתי בתוך המתחם אך לא בתוך המועדון עדיין.
היה מאבטח שמישש את מיכנסי לחיפוש סכינים וכו', ואז בעצם קלטתי כמה שזה מועדון מסודר ובטוח. זה גרם לי להרגיש יותר טוב.
למרות שזה קצת היה מטריד שממששים אותך בכניסה למועדון גייז.

ניכנסו לאולם הכניסה וקנינו כרטיסים.
ממול לקופה, ומצד ימין לדלת הכניסה למועדון עצמו, היו תלויות 3 מראות ענקיות על הקיר.
כולם שם מביטים בבואתם מסדרים את השיער טיפה, החולצה, בודקים שהכל מדוגם.
ואני הסתכלתי על עצמי, רואה כמה אני בולט, כמה אני לא קשור, כמה אני לא שייך למקום בו אני נמצא.
אבל הרגשתי ככה רק בגלל הגיל. והאמת שלהיות עם החבר גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב.
ותוך שניה כשניכנסו הרגשת האי שייכות נשכחה.

היו אנשים ברחבה שרקדו. הרחבה לא הייתה מפוצפצת אבל בהחלט לא ריקה.

הם הכינו אותי כבר קודם שגם אם אני לא יודע לרקוד, לרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל עלי.

לאחר שהיינו שם כבערך דקה, החבר שלי הלך לשירותים, אני נשארתי לעמוד ליד החבר המשותף שכבר רקד לבד.
ניסיתי לרקוד קצת אבל הייתי לחוץ ובטח נראתי טיפשי באותו הרגע.

לעומתי, החבר שלנו רקד פשוט נפלא! הוא ממש ידע להזיז את הגוף!

לאחר עוד כמה רגעי מבוכה החבר שלי חזר. הרגשתי קצת יותר טוב. רקדתי יחד איתו. ובאמת, עשיתי מה שהם אמרו לי, לא חשבתי בכלל על מי מסתכל... גם ככה אף אחד שם לא מכיר אותי.

בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה הומאים כמו שראיתי באותו הלילה. רוקדים, נהנהים, נמרחים אחד על השני וזה בסדר.
אין פרצופים מוזרים ומלאי טינה כלפיהם, הם לא צריכים להתבייש, להסתתר, להצפין רגע אינטימי...
אני חייב לומר שבהחלט הקהילה הזאת שלנו יודעת להנות!

עלינו קצת למרפסת של המועדון, וחזרנו למטה לרקוד.
החבר שלי שוב היה צריך ללכת לשירותים אבל הפעם באתי איתו. היה מוזר להיות שם, לחכות לו בזמן שאני רואה איזה בחורה נכנסת. ואז חשבתי: "רגע, אלה שירותי גברים, לא?" ואז קלטתי שכנראה זאת לא בדיוק בחורה.

הוא הסביר לי שיש שומרים בכניסה של השירותים כדי שאנשים לא יזדיינו בתאים.

חזרנו לרחבה ורקדנו עוד, והצטלמנו ואפילו אפשר לראות את התמונות באתר של PopRing.

יצאנו החוצה להתאוורר קצת, והרגשתי ממש טוב. היה לי מאד כיף, והפחדים שלי לא התאמתו.
ביציאה החתימו לי את היד עם חותמת של "PopRing" כדי שידעו שכבר הייתי בפנים.

נזכרתי איך תמיד הייתי רואה את אח שלי בימי שבת מספר על איך הוא היה באיזה מועדון והייתה עליו חותמת זו או אחרת.

קנינו לנו שוקולד, דיברנו קצת עם אנשים בחוץ וחזרנו פנימה.
האמת ששוב פחדתי מהסלקטורים שאולי פתאום ישימו לב שאני עוד לא בן 18 אבל למזלי הם לא אמרו כלום.

חזרנו פנימה ורקדנו עוד, והרחבה כבר הייתה הרבה יותר צפופה.

היו שם גם אנשים בלי חולצה.
החבר שלי רצה שאני אוריד את שלי, אבל ממש לא רציתי. חשבתי שזה מיועד לאנשים שבאמת יש להם גוף להראות, ולא לכל אחד

שפשוט יגעיל את כולם כמוני.. מה לעשות, אני לא מרוצה מהגוף שלי בצורה שאני מוכן לחשוף אותו...
קצת ביאסתי אותו, אבל אני מקווה שזה בסדר...

אחרי זה התחיל מופע הדראג אבל לא נשארנו בשבילו. יצאנו החוצה והלכנו לאוטו שלו.
הוא החנה אותו במקום קצת יותר קיצוני בחניה, כדי שתהיה לנו אינטמיות.
רק הוא ואני, קצת נשנעים אחד על השני, קצת עושים ביד, קצת יורדים.. חח
הוא היה ממש עייף וגם עוד הוא היה אמור להתחיל בבוקר לאחר מכן לעבוד ב6!
לא היו חדירות, אבל כן ירידות,
ואני הרגשתי ממש טוב עם זה, כי זה הוא.
על פי בקשתי, ואחרי שהוא וידא שזה מה שאני באמת רוצה, הוא גמר לי בפה.
ובאמת שזה הרגיש לי טוב! באמת שנהנהתי מזה!

כשגמרנו והכל, (וירקתי החוצה מהחלון את השאריות), התנקינו והתלבשנו שוב.
הוא עוד רצה לחזור למסיבה ואמרתי לו שלא חייבים.
"אתה יודע, אחרי המסיבה שהיינו בה, ואחרי מה שעשינו הרגע, הלילה הזה כבר לא יכול להיות יותר טוב ממה שהוא."
ובאמת התכוונתי לזה.
הוא הרהר מעט, בטח נזכר עד כמה הוא עייף, וכמה שהוא הולך להיות עייף למוחרת, והחלטנו לסיים את הערב.

הייתה עוד בעיה כי התכנון היה שנשאר במסיבה עד הבוקר ואז אסע ברכבת הראשונה חזרה הביתה, אבל כעת היה עלי למצוא פתרון אחר. התקשרתי לאור, שתמיד תמיד תמיד מצליחה להציל אותי, ושוב היא עשתה את זה.
היא הסכימה שאבוא לישון אצלה.
החבר שלי הוריד אותי בביתה בגבעתיים, ולאחר לילה באמת נפלא איתו הוא נסע חזרה הביתה.

היה לי כל כך לא נעים להטריח את אור והכל, אבל באמת שלא הייתה לי ברירה. לא היה לי איפה לישון, ולא איך לחזור הביתה.
ממש הרגשתי רע עם זה שבגללי היא לא ישנה עם חברות שלה, ושאבא שלה היה צריך להתעורר לפתוח את הדלת, ושאחותה הייתה

צריכה לעבור מיטה.... הרגשתי ממש ממש רע וכל הזמן אמרתי "סליחה" ו"סורי" ו"מצטער" כהרגלי...

בבוקר קמתי ממש מוקדם. אחרי שהלכתי לישון בסביבות 4 קמתי ב7 ולא הרגשתי כל כך עייף. הערתי את אור (ושוב הצטערתי),

והתקשרתי לאבא שלי שבד"כ ער בשעות האלה (ושוב הצטערתי), ואז נפרדתי מאור והתחלתי ללכת לכיוון הרכבת.

חזרתי הביתה ברכבת והאמת שקצת פחדתי מהחותמת של PopRing. זה היה איזהשהו מקור של גאוה בשבילי, שבכל זאת הייתי שם, שנהנהתי ככה, שאני חלק מהקהילה הזאת. אבל לא רציתי שגם יראו את זה.
זה גם לא כל כך יסתדר עם הסיפור כיסוי להורים שלי של מסיבת נוער בגבעתיים.

אבל ההורים שלי לא שמו לב.
חזרתי לישון עוד איזה שעתיים ונסעתי עם המשפחה לפיקניק השנתי.
היה נחמד ומשעמם כרגיל, אבל באיזשהו שלב גם אח שלי וחברה שלו הגיעו.
נורא פחדתי שהם ישימו לב לחותמת. החברה שלו היא צפון תל אביבית, והיא בטח מכירה מלא מועדונים.
בסוף הם כן שמו לב ושאלו אותי על זה, אך הצלחתי להתחמק איכשהו למרות שזה לא היה הכי יפה... לא נתתי ממש תשובה מכסה, ככה שאולי זה כן העלה חשדות.

אח שלי כבר שאל אותי כבר "מי זאת חברה שלי", והיה מתוסכל מזה שאני לא מספר לו.
אם הוא יחבר את "החברה הסודית", עם "חותמת מועדון סודי" יכול להיות שהוא יגלה.
אבל עד עכשיו אני לא חושב שהוא גילה.
יכול להיות שזה גם לא כל כך מעסיק אותו כמו שאני חושב...

החותמת עדיין עלי ולא הצלחתי להוריד אותה לא עם רוק ולא עם סבון ומים.

והאמת שאני קצת רוצה להשאיר אותה. להשוויץ, למרות שאין לי כל כך למי...

זה היה אחד הלילות הכי טובים וכיפים בחיים שלי. וללא ספק היום עצמאות הכי מוצלח!
והחבר שלי פשוט כל כך מושלם וכל כך טוב וכל כך יפה ואין מילים פשוט!
ורק בזכותו נהנהתי ככה... רק בזכותו הגעתי לשם בכלל...

זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי ממש קרוב לקהילה.
אני כן מקבל את ההרגשה הזאת מאיגי ומקריאת כתבתות ותגובות בGoGay, אבל זה היה טיפה שונה...
כאילו עכשיו אני גם חלק מזה. מ"הווי הגיי הישארלי" אם תרצו לקרוא לזה ככה,
הרבה יותר משהייתי קודם....

>