הוא בעצמו נראה כמו דוגמן.
(והוא גם מדגמן לעצמו)
והנה אני נשאר הרבה אחרי שעת השינה רק כדי לדבר איתו בפייסבוק על צילום...
נפגשנו פעם ראשונה לפני 3 שנים.
היינו ביחד בקבוצת שחיה.
הוא היה י"בניק, ואני ט'ניק מפוחד לפני התיכון.
אני זוכר את הפעם הראשונה שהוא אי פעם דיבר אלי.
נכנסתי להתקלח אחרי אימון שחיה, ורק שטפתי את עצמי כי אף אחד שהכרתי לא היה שם.
ואז הוא מסתכל אלי מחייך ואמר "מקלחת קצרה הא?"
הייתי מדבר איתו במלתחות. יש לו גוף יפיפה ומעוצב, שעיר, ובכל זאת לא יותר מדי, נמוך, אבל לא מפריע, פנים ושיער שאין מילים.....
הוא תמיד היה ממש חמוד, והתייחס אל כולם באדיבות.
יש לו קול רך כזה, נעים ושקט.
אני אפילו זוכר איך פעם הוא הציע לי טרמפ הביתה, אבל אני סרבתי כי גרתי כל כך קרוב.
אולי היה בזה משהו מעבר?
בכיתה ט' לא העלתי על דעתי....
ובסוף אותה שנה, הוא התגייס לצבא, ואני עליתי לכיתה י'.
לא ראיתי אותו ולא דיברתי איתו (למעט אישור חברות בפייסבוק).
עברו כמה שנים שלא היה לי שום קשר איתו,
עד יום ראשון האחרון...
כשהיה לי חלון ביום ראשון, הלכתי עם חברים שלי למרכז המסחרי ליד בית הספר.
ולהפתעתי הרבה, עומד לו ליד חנות הצילום, לא אחר מאשר אותו בחור נאה ונעים הליכות.
הופתעתי מאד לראות אותו כי הוא אמור להיות בצבא, ולא ציפיתי לפגוש אותו בכלל... לא העלתי על דעתי.
הוא היה חצי בטלפון, כנראה מתעצבן על איזה מענה קולי מפגר, אך הוא ישר זיהה אותי.
לא ידעתי איך בדיוק להגיב.
האם לחיצת יד גברית מספיקה?
אך הוא גם שם יד על כתפי וחיבק אותי. החזרתי חיבוק.
לאחר שיחת הטלפון ההיא, ואחרי שהחברים שלי הלכו לאנשהו, נכנסתי איתו לחנות הצילום.
הוא סיפר לי שהוא עובד שם בזמן שיש לו כשהוא לא בצבא.
והוא סיפר גם שיש לו עוד קצת יותר משנה לפני שהוא משתחרר. ושבמקרה באותו יום הוא היה על ג'ימלים.
לא ממש הספקתי לדבר איתו, וגם לא בדיוק שמעתי עם כל שאון החנות והמרכז.
אך היה לי מאד נחמד לראות אותו.
אחר כך הלכתי עם חברים שלי לסופר או משהו, ואז חזרנו לבית הספר, אך החלון עוד לא נגמר.
ונורא רציתי לראות אותו שוב, להמשיך לדבר איתו.
וחשבתי שזה יהיה מטומטם אם אני סתם אכנס שוב לחנות...
אז ישבתי מחוץ לה בשולחן וכתבתי לי הרהורים על משמעות החיים, בתקווה שהוא יצא או משהו...
אבל הוא לא יצא, והחלון נגמר והייתי חייב לחזור.
באותו יום כשחזרתי מבית הספר, ידעתי בדיוק מה אני הולך לעשות.
כתבתי לו הודעה אישית בפייסבוק, בתקווה ליצור איתו שיחה, שישים לב אלי.
נורא התלבטתי אם לשלוח לו אותה או לא. חשבתי אולי אני אראה טיפשי, או שאולי הוא בכלל לא בקטע, אבל בסוף תפסתי אומץ ושלחתי לו.
הוא תמיד היה קצת נשי כזה, אבל כמו שאמרתי, בכיתה ט' לא חשבתי על זה.
ועכשיו, הוא נראה לי כל כך מושך...
באותו יום חיכיתי כל הזמן שיחזיר לי תשובה בפייסבוק.
ידעתי שאני חייב להכניס למכתב איזה שאלה שיהיה לו משהו לענות עליו. שהשיחה תמשיך.
ושאלתי אותו מתי הוא חוזר לצבא.
ובאמת, באותו לילה הוא ענה לי.
הוא היה מאד חביב (כרגיל... חח), וענה בשמחה על השאלה שלי.
והוא אמר שהוא חוזר ביום רביעי אבל הוא פה כמעט כל סוף-שבוע.
האם זאת רמיזה? או רק מידע מבוקש?
יש לו תחביב נורא מגניב.
הוא צלם, ויש לו מלא מלא מלא דפים של העבודות שלו באיזה אתר.
באמת שהוא כל כך מוכשר.
צילום כמעט אף פעם לא דיבר אלי, וכשראיתי את העבודות שלו, זה נראה לי כל כך יפה! כל כך מביע! כל כך אומנותי!
יום למחרת (אתמול), כתבתי לו תשובה, ושאלתי אותו עוד שאלות על הצילומים שלו, כי זה באמת מעניין אותי. כמובן אחרי התייעצות עם רותם, שהייתה איתי באותה דעה לגבי מראהו החיצוני.
הוא שמח לענות במכתב ארוך, שאני מאד נהניתי לקרוא. נחמד לראות שהוא הסכים להשקיע ככה.
ועדיין באותו לילה כתבתי לו עוד מכתב, וכל הזמן חיכיתי בפייסבוק שהוא יענה.
ונכנסתי לפרופיל שלו, וראיתי שהוא מגיב על תמונות ממש באותן דקות.
אז הסתכלתי בצ'ט של פייסבוק, והוא היה מחובר.
התחלתי איתו שיחה.
הוא אמר שהוא בדיוק הסתכל על המכתב האחרון שלי. אז הוא ענה לי כבר בצ'ט.
שוב תשובות ארוכות וממצות.
ואיפשהו באמצע הוא אמר לי איזה משהו כמו "איזה חמוד".
ואני החמאתי לו על העבודות שלו.
לימדו אותי שתמיד לתת מחמאות בנושאים הנכונים, ולא סתם. ובאמת אני חושב שהוא מוכשר ושיש לו עבודות מדהימות! ואמרתי לו את זה!
והמשכנו לדבר.
והשעה הייתה בערך 00:30 כשהתחלנו לדבר...
ודיברנו עוד. ותמיד היה לי חשוב כמובן להשאיר עוד איזה שאלה להמשך, שהשיחה לא תגמר.
והוא סיפר לי על מה שהוא עושה בצבא.
ובכל זאת אלה יחסים קצת בעיתיים. כאילו אנחנו על "תקן" של חברים ותיקים שלא נפגשו שנים, אבל בראשי היו מחשבות על קשרים מסוג אחר. והוא אף פעם לא אמר משהו על נטיותיו המיניות, או על ההעדפות שלו. וזה קצת מתסכל כי יכול להיות שאני רק משלה את עצמי.
ובכל זאת היה לי נורא מעניין וכיף לדבר איתו.
ובערך בשעה 1:45, החלטתי שהגיע הזמן ללכת לישון (כי בכל זאת יש שעת 0 מחר).
ושאלתי אותו:
"יש לך אותי במסנג'ר?"
והוא אמר שהוא לא משתמש כמעט במסנג'ר, אבל אם אני רוצה לדבר אז הוא יכול לתת לי את הטלפון שלו.
ואני פשוט הייתי מאושר!
ואמרתי שאני אשמח ושאני אתן לו גם את שלי.
והחלפנו מספרים ואני פשוט הייתי בעננים!
ומה רע בלסיים את השיחה בעוד איזה "איזה חמוד אתה!"
ואז הוא אמר שהוא זה שאמור להחמיא לי כי הוא מבוגר יותר... חחח
וסגרתי את פייסבוק, והיה לי חיוך ענקי ומטומטם שלא יכולתי להסיר גם יום אחרי זה.
והתחלתי לקפץ ולרקוד לצלילי מה שהתנגן באותו רגע (שבכלל לא התאים לריקודים), וכל כך שמחתי!
שמחתי כל כך שהמפגש המקרי הזה, בדיוק בזמן שהיו לו ג'ימלים לא נשכח באותו יום.
ואומנם היו לי רק 5 שעות שינה באותו הלילה, ועדיין בקושי יכולתי להירדם מרוב התרגשות ושמחה,
אבל הרגשתי שזה שווה את זה.
וגם היום הייתי פשוט מאושר.
אני עדיין לא יודע מתי יהיה רגע מתאים לדבר איתו,
ואיך אני מגיע לשיחה בה אני אולי אוכל לקבל הצצה קטנה להעדפה שלו.
אולי היום כשאני אהיה ברכבת בדרך לפסיכולוג, אשלח הודעה... נראה מה יקרה...
אולי אני רק משלה את עצמי, אולי אני רק מפתח ציפיות שב,
אבל איך הייתי רוצה שזה יתפתח לאנשהו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
