הצלע השלישית

החזקנו ידיים.

זה לא היה חלום, זה קרה באמת! אני לא צוחק!

הבנאדם הכי כוסון בשכבה! ההוא עם הגוף האלוהי!

אותו אחד שכיכב בהרבה סצנות סקס הומוסקסואליות פרי דמיוני.

והוא עומד שם, מחזיק את ידי, ואני את ידו.

ואני יודע שאני יכול לעצום את העיניים והוא יוליך אותי, ושאני יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות.

והוא מדברן אותי, ולא נותן לי להפסיק.

ואנחנו ממש קרובים.

ולא משנה מה קורה מסביב אנחנו נמשיך להחזיק ידיים!

ולא, אני שוב מזכיר! זה קרה באמת! זה לא חלום! ולא פנטזיה!

זה קרה בכושר קרבי.

היה לנו אימון שהיינו צריכים להתחלק לזוגות ואז להחזיק ידיים ולעשות כל מיני משימות כשאחד מהזוגות עם עיניים סגורות.

ואני הייתי עם איזה אחד שאני מכיר, ולידנו היה אותו אחד עם הגוף המעוצב.

ואני חושב לעצמי "איזה באסה! בחרתי את הזוג הלא נכון!"

ואז המדריך בכושר קרבי אומר לכל זוג להתחבר לזוג שלידם.

וכמה שאני שמחתי!

ואחזתי בידו והיא לא הרפתה לאורך כל האימון. (כי אם זה היה קורה היינו צריכים לעשות עוד כפיפות בטן או שכיבות שמיכה או זחילות).

בחיים שלי לא הייתי מעלה בדעתי שאני אי פעם אחזיק איתו ידיים...

היה נחמד...

ואחרי הכושר קרבי ישר רצתי הביתה, להתקלח ושוב רצתי להגיע להסעה להצגה.

מגמת תיאטרון שוב. ראינו את "הלילה ה-12" של שייקספיר בתיאטרון גשר. (כן, מול מועדון התיאטרון שהייתי עם החבר לשעבר ביום העצמאות האחרון).

היה פשוט מדהים!

זה היה הכל בסגנון שנות ה30 עם מוזיקת ג'אז מחזמר כזה. והשחקנים היו כל כך טובים והייתה שם שחקנית אחת עם קול סופרן פשוט מדהים!

הסיפור בגדול מדבר על אחת שניצלה מטביעת אוניה והולכת לחפש את אחיה כשהיא מחופשת לגבר.

היא מתאהבת באדון שלה, שהוא מאוהב ברוזנת אחת שמתאהבת בה...

בקיצור קומדיה שייקספירית נהדרת! והשפה הייתה די מובנת, התרגום היה מצוין!

בכלל המחזה מדבר על זהות ונטייה מינית, והתאהבות עיוורת וכאלה. אז מאד התחברתי.

אחת הדמויות שם היא אנטוניו, שהציל את סבאסטיאן (האח של ויולה [הגיבורה שמתחפשת.])

והוא אוהב את סבאסטיאן. אבל סבאסטיאן הוא סטרייט ובסוף הוא בכלל מתאהב ברוזנת.

ואנטוניו ממש שמר עליו ודאג לו, ונתן לו את הכסף שלו.

ואז אנטוניו ראה את ויולה המחופשת נקלעת לקטטה ועזר לה כי חשב שהיא סבאסטיאן.

אבל היא כמובן לא זיהתה אותו. ואז היה לו שם איזה מונולוג קצר וכל כך יפה.

על דו פרצופיות ועל כמה שיופי הוא פנימי.

But O how vile an idol proves this god

Thou hast, Sebastian, done good feature shame.

In nature there's no blemish but the mind;

None can be call'd deform'd but the unkind:

Virtue is beauty, but the beauteous evil

Are empty trunks o'erflourish'd by the devil.

אבל הו כמה מרושע אליל המוכיח את זה האל.

אתה, סבאסטיאן, עשית פנים טובות, בושה.

בטבע אין פגם פרט לבינה;

אף אחד לא יכול להקרות מעוות מלבד האכזרי;

יושר הוא יופי, אבל היפיפה רשע.

גוף ריק מלבלב בידי השטן.

(תרגום חופשי שלי. בהצגה זה היה כל כך הרבה יותר טוב!)